עוֹד שָׁבוּעַ אֶחָד
אִם יִרְצֶה הַגּוֹרָל,
נֵשֵׁב עַל מִרְפֶּסֶת, כִּבְנֵי חוֹרִין מִן הַכְּלָל.
אַתָּה בַּעֲנַן סִיגַרְיָה, עָשָׁן וּבָעָנָן,
מְחַתֵּא בַּגֶּחָלִים כְּמוֹ חוֹטֵא וְחַטְאָן.
וְנִלְגֹּם אֶת הַקָּפֶה – הַשָּׁחֹר, הַנּוֹרָא,
זֶה שֶׁאֵין בּוֹ סֻכָּר, אַךְ יֵשׁ בּוֹ גְּבוּרָה.
מַר הוּא כְּמוֹ הַמַּצָּב, כְּמוֹ הַסּוֹד הֶחָתוּם,
אַךְ אֶצְלְךָ הוּא נָקִי – בְּלִי מְתִיקוּת שֶׁל כְּלוּם.יַעֲבֹר
הַשָּׁבוּעַ...
וְאִם
יֵשׁ
עוֹד
מַזָּל
(כָּזֶה שֶׁנָּחוּץ לָנוּ יוֹתֵר מִן הַכֹּל וּמִכְּלָל),