עוֹד שָׁבוּעַ אֶחָד

אִם יִרְצֶה הַגּוֹרָל,

נֵשֵׁב עַל מִרְפֶּסֶת, כִּבְנֵי חוֹרִין מִן הַכְּלָל.

אַתָּה בַּעֲנַן סִיגַרְיָה, עָשָׁן וּבָעָנָן,

מְחַתֵּא בַּגֶּחָלִים כְּמוֹ חוֹטֵא וְחַטְאָן.

וְנִלְגֹּם אֶת הַקָּפֶה – הַשָּׁחֹר, הַנּוֹרָא,

זֶה שֶׁאֵין בּוֹ סֻכָּר, אַךְ יֵשׁ בּוֹ גְּבוּרָה.

מַר הוּא כְּמוֹ הַמַּצָּב, כְּמוֹ הַסּוֹד הֶחָתוּם,

אַךְ אֶצְלְךָ הוּא נָקִי – בְּלִי מְתִיקוּת שֶׁל כְּלוּם.
יַעֲבֹר
הַשָּׁבוּעַ...
וְאִם
יֵשׁ
עוֹד
מַזָּל

(כָּזֶה שֶׁנָּחוּץ לָנוּ יוֹתֵר מִן הַכֹּל וּמִכְּלָל),

אוּלַי גַּם נִצְחַק,
וְאִם זֶה רַק בִּשְׁבִיל הַפְּרוֹטוֹקוֹל –

כִּי לִבְלִי צְחוֹק, יָא יִצְחָק, כְּבָר אִי אֶפְשָׁר לִסְבֹּל!