המיותרים: למה עידן העבודה האנושית הסתיים, ואתם פשוט עוד לא יודעים את זה

אנחנו חיים בתוך אשליה קולקטיבית מתוקה. סיפור שאנחנו מספרים לעצמנו כדי להירדם בלילה ללא התקפי חרדה. הסיפור הולך בערך כך: "הבינה המלאכותית היא רק כלי. היא נועדה לעזור לנו, לא להחליף אותנו. תמיד יהיה צורך ב'מגע האנושי', ביצירתיות, בנשמה".

זהו שקר. זוהי יהירות ביולוגית שאין לה שום כיסוי.

האמת המרה והבלתי נמנעת היא שאנחנו עומדים בפתחו של עידן שבו העבודה האנושית – כולה, ללא יוצא מן הכלל – תהפוך לנחלת העבר. לא מדובר רק על נהגי משאיות או עובדי פס ייצור; מדובר על המשורר, הרופא, המנכ"ל והפסיכולוג. בקרוב מאוד, לא יישאר תחום אחד, מיומנות אחת או נישה אחת שבה האדם יהיה עדיף על המכונה.

הנה הניתוח הקר של הסיבות לכך שאין לנו לאן לברוח.

1. קריסת המיתוס של "היצירתיות האנושית"

המעוז האחרון של האגו האנושי היה האמנות והיצירה. "מחשב יכול לחשב," אמרנו, "אבל הוא לא יכול לכתוב שיר שירגש, לצייר תמונה מקורית או להמציא רעיון חדש".

ובכן, התעוררו. המודלים הגנרטיביים של השנתיים האחרונות הוכיחו שיצירתיות היא בסך הכל סטטיסטיקה מורכבת. מה שאנחנו קוראים לו "השראה" הוא בעצם ערבוב של מיליוני נתונים שספגנו במהלך חיינו. הבינה המלאכותית עושה את אותו הדבר, רק פי מיליארד יותר מהר, ועם גישה למאגר הידע האנושי כולו בו-זמנית.

ה-AI לא סובל ממחסום כתיבה. הוא לא צריך "מוזה". הוא יכול לייצר 1,000 וריאציות של תסריט לסרט, קוד לתוכנה או עיצוב אדריכלי בתוך שניות, ברמה שעולה על טובי המומחים. בני אדם הם מכונות יצירה איטיות, מוגבלות ובינוניות. המחשב כבר ניצח בתחרות האמנות, אנחנו פשוט מסרבים להעניק לו את המדליה.

2. אשליית "המגע האנושי" והאמפתיה

"אבל מה עם אמפתיה?" זועקים הספקנים. "רובוט לא יכול להבין כאב של מטופל או לנחם לקוח כועס".

טעות חמורה. בני אדם הם נותני שירות גרועים מאוד מבחינה רגשית. אנחנו מתעייפים, אנחנו שיפוטיים, יש לנו ימים רעים, והסבלנות שלנו פוקעת. בינה מלאכותית, לעומת זאת, היא בעלת סבלנות אינסופית. היא יכולה לזהות ניואנסים בקול ובהבעות פנים שבן אנוש יפספס, ולהתאים את התגובה המושלמת, המנחמת והמדויקת ביותר, המבוססת על ניתוח פסיכולוגי של מיליוני אינטראקציות מוצלחות.

מחקרים כבר מראים שמטופלים מתחילים להעדיף צ'אטבוטים רפואיים על פני רופאים אנושיים, כי הבוט לא ממהר, לא מתנשא ומסביר פנים. אמפתיה סינתטית היא עקבית ומושלמת. אמפתיה אנושית היא פגומה ושברירית. בתחום הטיפול והשירות, האדם הוא החוליה החלשה.

3. העליונות הקוגניטיבית המוחלטת

בואו נדבר על המקצועות ה"גבוהים": עורכי דין, מתכנתים, מנהלי השקעות, אסטרטגים. התפקידים הללו דורשים עיבוד מידע, זיהוי דפוסים וקבלת החלטות.

המוח האנושי הוא מעבד ביולוגי מיושן. הוא איטי, הוא שוכח, והוא מוטה על ידי עשרות הטיות קוגניטיביות (כמו שנאת סיכון או הטיית האישור). הבינה המלאכותית מסוגלת לקרוא את כל פסקי הדין שנכתבו אי פעם בשנייה אחת. היא יכולה לכתוב קוד ללא באגים ולבצע אופטימיזציה למערכות לוגיסטיות גלובליות בזמן אמת.

אין שום היגיון כלכלי להעסיק אדם שצריך לישון 8 שעות, לאכול, לצאת לחופשות ולעשות טעויות, כאשר אלגוריתם מבצע את העבודה טוב יותר, מהר יותר ובשבריר מהמחיר. המנכ"ל האנושי הוא בסך הכל צוואר בקבוק במערכת קבלת ההחלטות.

4. העולם הפיזי: הסוף לעבודת הכפיים

במשך זמן רב חשבנו שהרובוטיקה מפגרת מאחור. ששרברב או חשמלאי בטוחים יותר ממתכנת. אבל השילוב בין ה"מוח" (מודלי שפה וראייה ממוחשבת) לבין ה"גוף" (רובוטים דמויי אדם כמו של טסלה או בוסטון דיינמיקס) סוגר את הפער במהירות מפחידה.

ברגע שהרובוט "רואה" ומבין את העולם כמונו, הוא יכול לתקן צנרת, לבנות קיר או לנקות רחובות ללא הפסקה, ללא כאבי גב וללא סיכון לפציעה. ברגע שהעלות של רובוט תרד מתחת לעלות שכר שנתי של עובד – וזה יקרה בקרוב – העבודה הפיזית האנושית תימחק. היד האנושית רועדת; היד הרובוטית מדויקת ברמה של מיקרונים.