תוצאות פענוח

מרכז המידע למודיעין ולטרור
המרכז למורשת המודיעין (מל"מ)

5 מאי 2006.

אמנת תנועת ה"חמא"ס" (1988): מסמך יסוד בעל אופי אנטישמי ואנטי מערבי בוטה ותפיסת עולם אסלאמית רדיקלית. האמנה מדגישה את מחוייבותה האידיאולוגית של ה"חמא"ס" לחיסול מדינת ישראל באמצעות אסטרטגיה של מאבק אלים ארוך טווח.
(נוסח מעודכן ומתוקן)

עמוד השער של חוברת ובה אמנת ה"חמא"ס" שיצאה לאור ע"י תנועת ה"חמא"ס" בקלקיליה בשנת 2004. על עמוד השער מופיע דיוקנו של אחמד יאסין מי שניסח וגיבש את נוסח האמנה.

כללי

1. בראיון שהעניק לכתבים ביום הבחירות ל"מועצה המחוקקת", הזכיר ד"ר מחמוד א-זוהאר, מבכירי הנהגת ה"חמאס" ברצועת עזה, את מחויבותה האידיאולוגית של התנועה לאמנת ה"חמאס" משנת 1988. הוא הדגיש בדבריו כי "התנועה לא תשנה, שום מילה, מהאמנה" הקוראת לחסל את ישראל, ולא תהפוך למפלגת פוליטית אלא תמשיך בדרך ה"התנגדות" (קרי- הפעילות המבצעית – טרוריסטית): "Hamas will not change a single word in its covenant" ("רויטרס", עזה, 25 בינואר). על קריאתו של ממלא מקום ראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט לבטל את אמנת ה"חמאס", הגיב דובר תנועת ה"חמאס" סאמי אבו זהרי כי התנועה דבקה בעקרונותיה (סוכנות הידיעות הצרפתית, עזה, 29 בינואר).

2. אמנת תנועת ה"חמאס", שאליה מתייחס ד"ר א-זוהאר, גובשה במהלך השנה הראשונה לסבב העימות הקודם בין ישראל לפלסטינים (1987 – 1993). היא עוצבה על ידי אחמד יאסין, מייסד ה"חמאס" ומנהיגה, אשר נהרג על ידי כוחות הביטחון הישראלים בסיכול ממוקד (מרץ, 2004) ופורסמה ב- 18 באוגוסט 1988. עותקים שלה מופצים עד עצם היום הזה בקרב הציבור הפלסטיני ב"שטחים" והיא מהווה את המסמך האידיאולוגי החשוב ביותר של ה"חמאס". האמנה עושה שימוש נרחב במקורות האסלאמיים העיקריים (הקוראן והחדית') כדי לתת לה בסיס הלכתי אסלאמי.

3. עיקרי האמנה -:

א. הצגת הסכסוך עם ישראל הינו סכסוך דתי: "בעיית פלסטין" היא בעיה מוסלמית דתית והסכסוך עם ישראל הינו סכסוך בין האסלאם לבין היהודים ה"כופרים".

ב. פלסטין כולה הינה אדמה אסלאמית ואין לאף אחד זכות לוותר עליה: שטח "פלסטין" הינו אדמת הקדש אסלאמית, שלאף אחד אין סמכות לוותר על אף שעל ממנה (לרבות שליטים ערביים).

ג. חשיבות הג'האד (מלחמת הקודש) כאמצעי מרכזי להשגת יעדי ה"חמא"ס": יש לנהל ג'יהאד (מלחמת מצווה) בלתי מתפשר נגד ישראל ויש להתנגד באופן מוחלט לכל הסכם המכור בזכות קיומה. הג'יהאד הינו "חובה אישית" של כל מוסלמי.

ד. אנטישמיות בוטה: לעם היהודי מיוחסות תכונות שליליות והוא מוצג כמי שרוצה להשתלט על המזרח התיכון ועל העולם כולו. זאת תוך שימוש במיתוסים מהאנטישמיות האירופית ה"קלאסית" ומזו בעלת השורשים האסלאמיים.

ה. חשיבות המלחמה על התודעה: יש להדגיש מאמץ רב להפצת התודעה האסלאמית, באמצעות החינוך ואינדוקטרינציה, ברוח האסלאם הקיצוני, על בסיס משנת "האחים המוסלמים".

ו. חשיבות הסולידריות החברתית: חשיבות רבה ניתנת לסולידאריות החברתית, שאחד מביטוייה הינו הסיוע לנזקקים (העתיד לבוא לידי ביטוי בהקמת תשתית נרחבת של "וועדות צדקה" ע"י ה"חמא"ס").

תרגום האמנה על בסיס חוברת שהופצה במחוז קלקיליה

4. תרגום האמנה, המובא להלן, נעשה על בסיס חוברת, שיצאה לאור בשנת 2004, בכריכה מהודרת, על ידי תנועת ה"חמא"ס" במחוז קלקיליה¹. החוברת יצאה לאור לקראת יום השנה ה- 17 לייסוד התנועה. עותקים של החוברת נמצאו על ידי צה"ל בין חומרי של שנתפסו ב"מועדון האסלאמי" בקלקיליה, ב- 27 בספטמבר 2005.

5. על עמוד השער של האמנה מופיע דיוקנו של אחמד יאסין, מייסד תנועת ה"חמא"ס" ומנהיגה. בכריכה האחורית מופיע דיוקנו של עבד אלעזיז רנתיסי, יורשו של השיח' יאסין, שנהרג גם הוא בסיכול ממוקד (אפריל 2004). בצדדים הפנימיים של הכריכה הקדמית והאחורית מופיעים דמויות בולטות (ה"כוכבים") של טרוריסטים שנהרגו במהלך העימות (ה"שהידים") ושל האסירים בני קלקיליה. בין הדמויות הללו טרוריסטים שנטלו חלק בפיגועי התאבדות. למשל- דמותו של סעיד חותרי, המחבל המתאבד מקלקיליה, שפוצץ עצמו ליד מועדון ה"דולפינריום" בת"א ב- 1 ביוני 2001, וגרם ל-21 הרוגים (רובם בני נוער). ושל עבד אלרחמן חמאד, מי שהיה ראש התשתית המבצעית של ה"חמא"ס" בקלקיליה, אשר שיגרה את סעיד חותרי לבצע את פיגוע ההתאבדות ב"דולפינריום".

הצד הפנימי של עמוד השער של אמת ה"חמא"ס", אשר יצאה לאור ע"י תנועת ה"חמא"ס" בקלקיליה

6. להלן יובאו:
א. ניתוח אמת ה"חמא"ס".
ב. נספח א': תרגום האמנה לעברית.
ג. נספח ב': האמנה בערבית.

תחת הכותרת "כוכבי [נבחרת] השהידים של גדודי [עז אלדין] אלקסאם במחוז קלקיליה"

• الشهيد سعيد حوتري
• الشهيد عبد الرحمن حما
• الشهيد محمد حما
• الشهيد عبد الله الفواطمة
• الشهيد مازن ياسين
• الشهيد اشرف النايفة
• الشهيد ايمن حماد
• الشهيد فادي عامر
• الشهيد علي غاشي

• המחבל המתאבד סעיד חותרי, שפוצץ עצמו ליד מועדון ה"דולפינריום" בת"א וגרם ל- 21 הרוגים, רובם בני נוער.
• עבד אלרחמן חמאד, ראש התשתית המבצעית של החמא"ס בקלקיליה, משלחו של המחבל המתאבד לפיגוע ההתאבדות ב"דולפינריום" בת"א

ניתוח אמנת ה"חמא"ס

7. אמנת ה"חמא"ס" הינה המסמך החשוב ביותר של התנועה בו מוצגת האידיאולוגיה של תנועת ה"חמא"ס" כפי שעוצבה וגובשה על ידי מייסדיה. המסמך מקפל בתוכו תפיסת עולם אסלאמית רדיקלית, מבית מדרשם של "האחים המוסלמים" במצרים, שלא השתנתה בעיקרה ב- 18 השנים שחלפו מאז הקמת התנועה. כלפי ישראל מבטאת האמנה עמדה בלתי מתפשרת, הרואה ב"בעיית פלסטין" בעיה מוסלמית דתית, ובסכסוך עם ישראל סכסוך בין האסלאם לבין היהודים ה"כופרים". שטח "פלסטין" מוצג באמנה כאדמת הקדש אסלאמית, שחל אסור חמור לוותר על אף שעל ממנה משום שלאיש (לרבות שליטים ערביים ומוסלמים ) אין לכך סמכות. במישור הבינלאומי יש באמנה הד לתפיסות עולם אסלאמיות רדיקאליות אנטי מערביות בנוסח תפיסות העולם של ארגון "אלקאעדה" ודומיו.

8. מתפיסת עולם זאת נגזרים אי הכרה בזכות קיומה של מדינת ישראל כמדינה ריבונית ועצמאית, ניהול ג'האד (מלחמת מצווה) בלתי מתפשר נגדה, והתנגדות מוחלטת לכל הסכם או הסדר המכיר בזכות קיומה. בפתח האמנה מצוטט פסוק, המיוחס לחסן אלבנא, מייסד "האחים המוסלמים" ודמות מופת בפנתאון ה"הירואיים" של ה"חמא"ס", לפיו "ישראל תקום ותוסיף להתקיים עד שהאסלאם ימחה אותה, כפי שמחה את מה שקדם לה".

9. המסמך, לכל אורכו, נגוע באנטישמיות בוטה וארסית, הן זו בעלת השורשים האסלאמיים, והן זו בעלת השורשים האירופאיים ה"קלאסיים". הצגת העם היהודי באור שלילי והדמוניזציה של היהודים, כמי שרוצים להשתלט על המזרח התיכון ועל העולם כולו, נועדו בראש ובראשונה לתת לגיטימציה למלחמת חורמה נגדם, כפי שזו באה לידי ביטוי בטרור המתאבדים, שפותח ע"י ה"חמא"ס" בשנות התשעים והפך ל"נישק" המוביל של ה"חמא"ס" ביממות הנוכחי.

10. כאמור, היהודים מוצגים באמנה באור שלילי ביותר, כמי שגזלנו להשפלה ולחיי מסכנות, משום שהעלו את חמתו של אללה, כפרו בקוראן והרגו את נביאיהם (מתוך פסוק מהקוראן, מסורת "יאאל עמראן", המצוטט בפתח האמנה). בהמשך האמנה מופיעים מיתוסים אנטישמיים ברוח ה"פרוטוקולים של זקני ציון" (המוזכרים בסעיף 32 באמנה), אודות שליטת היהודים בתקשורת, בסרטים ובחינוך (סעיף 17, סעיף 22). המסמך חוזר על המיתוס האנטישמי כאילו עמדו היהודים מאחורי רוב המהפכות בעולם ובתומכם המהפכה הצרפתית והמהפכה הקומוניסטית ומאחורי מלחמות העולם ומלחמות מקומיות: "אין מלחמה מתנהלת בשום מקום בלי שיירדם תחינה מאחוריה" (סעיף 22). האמנה עושה דמוניזציה לאויב היהודי, המתואר בין השאר כבעל התנהגות נאצית המיתנהג ברוטאליות כלפי נשים וטף (סעיף 20).

11. את האמצעי לכיבוש כל שטח "פלסטין" מידי היהודים וחיסול מדינת ישראל רואה האמנה ב"ג'האד (מלחמת קודש), ואת פעילותה המבצעית של ה"חמא"ס" כחוליה נוספת בשרשרת פעולות של ג'האד, אשר בוצעו במהלך הסכסוך הישראלי פלסטיני. סעיף 15 באמנה קובע כי ה"ג'האד" לשחרור פלסטין הינו "חובה אישית" (פרצי עין) של כל מוסלמי (ברוח משנתו של עבדאללה עזאם, פלסטיני מהכפר סלת אלחרתיה שבאיזור ג'נין, שהיה מורו הרוחני של בן לאדן, והפך גם הוא לדמות מופת של ה"חמא"ס").

12. האמנה שמה דגש רב על המלחמה על התודעה, או כלשונה, הפצת התודעה האסלאמית ("אלועי אל-אסלאמי"), בקרב שלשה מעגלים עיקריים: הציבור הפלסטיני, הציבור בארצות ערב והציבור בארצות האסלאם (סעיף 15). פעולת טיפוח והפצת התודעה ("עמליה אלתועיה") מוגדרת כמשימה מרכזית, שחייבים ליטול בה חלק אנשי הדת, אנשי חינוך ותרבות, אנשי הסברה ותקשורת וציבור המשכילים בכללותו (שם).

13. במסגרת המלחמה על התודעה שמה האמנה דגש מיוחד על החינוך והאינדוקטרינציה ברוח האסלאם הקיצוני על בסיס משנת "האחים המוסלמים". היא גורסת כי יש להכניס שינויים בסיסיים בשיטות החינוך ב"שטחים". יש "לטהר" אותם "ממשפעות הפלישה הרעיונית, שהוחדרה אליהם על ידי המודרחנים והמיסיונרים" (סעיף 15), ויש להקנות לדור הצעיר חינוך אסלאמי רדיקאלי המבוסס על הקוראן והמסורות המוסלמיות (הסונה) בלבד. אמצעי הגיוס הרעיוניים, כמפורט באמנה, הינם "הספר, המאמר, הפרסום, הדרשה, האיגרת, שיר העם, השפה הפיסוטית, הזמר מחזה וכיוצא בזה". הללו, כשממוטמעים בהם התרבות והאמנות האסלאמית, הופכים לאמצעי חשוב להרמת המורל ובניית תעצומות הנפש הדרושים לשם "מערכת השחרור" הממושכת (סעיף 19).

14. האמנה מדגישה את החשיבות של הסולידאריות החברתית על פי מצוות הקוראן והסונה, במיוחד לנוכח העימות שמתנהל בין החברה הפלסטינית לבין האויב היהודי האימתני, המתואר בצורה דמונית, כבעל מאפייני התנהגות נאציים. אחד מביטויי הסולידאריות החברתית אותו מדגישה האמנה הינה הסיוע לנזקקים (הדבר בא לידי ביטוי בהקמת תשתית נרחבת של "ועדות צדקה" בשנות קיומה של התנועה, אשר משלבות פעילות חברתית יחד עם סיוע לטרור).

15. האמנה מחדדת את ההבדל האידיאולוגי בין ה"חמא"ס" בעלת תפיסת העולם האסלאמית, לבין אש"פ (ו'פת"ח) אולם משלמת מס שפתיים לצורך יצירת אחדות נגד האויב היהודי. היא מצייינת, כי תפיסת העולם האסלאמית סותרת לחלוטין את החשיבה החילונית של אש"פ ואת רעיון המדינה הפלסטינית החילונית שאימץ אש"פ. למרות זאת, מציינת האמנה, מוכן ה"חמא"ס" לסייע ולתמוך בכל "הזרמים הלאומיים" הפועלים למען "שחרור פלסטין" ואין היא מעוניינת ליצור פלגנות ומחלוקות (סעיף 27) 5.

עבד אלעזיז אלרנתיסי, יורשו של אחמד יאסין בהנהגת ה"חמאס" שנהרג גם הוא בסיכול ממוקד ע"י ישראל, בעמוד השער האחורי של חוברת האמנה. אלרנתיסי, שתואר כדמות העוסקת במדיניות והסברה, נושא נשק כשברקע רועי פנים. מתחת לתמונתו של אלרנתיסי מופיעה הכתובת: "הו ריבון, קח מדמינו עד שתתרצה", שמשמעותה עידוד ההקרבה העצמית למען אללה (קרי, ביצוע פיגועי הטרור).

השוואה בין אמנת ה"חמאס" לבין מצע הבחירות שלה

16. השוואה בין אמנת ה"חמאס" לבין המצע של התנועה כפי שגובש לקראת הבחירות ל"מועצה המחוקקת" (בינואר 2006), מעלה כי ה"חמאס" לא העמיקה או טשטשה במצע שלה את מחויבותה לעקרונותיה הבסיסיים כפי שהוגדרו באמנה. במצע, ובהצהרות בכירי ה"חמאס" במסגרת מסע הבחירות, שבו ובאו לידי ביטוי עמדותיה האיסלאמיות הרדיקאליות של ה"חמאס" ומחויבותה ל"התנגדות" (קרי, טרור), עדות לרלוונטיות של אמנת ה"חמאס" לתקופתנו אנו.

17. עם זאת, קיים הבדל בין שני המסמכים, בעיקר בכל הנוגע בדגשים ובנפח ההתייחסות לסוגיות השונות. אמנת ה"חמאס" מתייחסת בעיקר לעמדות יסוד אידיאולוגיות ; לעומת זאת מדגיש מצע הבחירות את תחיית ה"חמאס" לרפורמות אזרחיות בשורה של נושאים כגון מלחמה בשחיתות, מלחמה באבטלה, מקום האישה, זכויות פוליטיות וכו'. כל זאת תחת סיסמת "השינוי וה רפורמה" ("אלתעיייר ואלאצלאח"), כינוייה של רשימת ה"חמאס" לבחירות.

נספח א'

תרגום אמנת ה"חמא"ס"⁶

אמנת תנועת ההתנגדות האסלאמית – פלסטין (חמאס)⁷
פלסטין, 1 במחרם 1409 להג'רה, 18 באוגוסט 1988⁸

בשם אללה הרחמן והרחום

"אתם הטובה באומות שניתנה לאנשים מעולם: אתם מצווים לנהוג בדרך ארץ ואוסרים את המגונה ומאמינים באללה. מוטב היה לעמי הספר⁹ לו האמינו. יש מאמינים ביניהם, ואולם מרובם מופקרים. רק בפיהם יוכלו לפגוע בכם, ואם ינסו להילחם בכם, מיד ייסוגו אחור מפניכם ואז לא ייוושעו. ההשפלה תרדוף ב אשר יימצאו, אלא אם ייאחזו בחבל שיושיטו להם אללה ובחבל שיושיטו להם האנשים, וחמת אללה ניתכה עליהם, והם מוכי דלות. זאת כי כפרו באותות אללה והרגו את הנביאים בלא צדק. זהו הגמול על כי הימרו את פיו של אללה ועברו את גבול המותר" (סורת] אאל עמראן, [פסוקים] 110-112)¹⁰.

"ישראל תקום ותוסיף להתקיים עד שהאסלאם ימחה אותה, כפי שמחה את מה שקדם לה", [דברי] האימאם החלל הקדוש [במקור שהיד] חסן אלבנא¹¹, רחמי אללה עליו

"העולם האסלאמי עולה בלהבות, ועל כל אחד מאיתנו ליצוק, ולו מעט מים, כדי לכבות [את...

בְּשֵׁם אֱלֹהָהּ הָרַחְמַן וְהָרַחוּם

הַקְדָּמָה

השבח לאלהה אשר ממנו אנו מבקשים עזרה, מחילה והדרכה, עליו אנו נסמכים ואליו אנו מתפללים. אנו מברכים את שליח אלהה, את משפחתו, את חבריו,13 את אלה שהלכו בדרכו, את אלה שקוראים את קריאתו14 וקיום את הלכותיו,15 תפילה וברכה [יהיו] עליהם] תמיד, כל עוד השמיים והאדמה קיימים, ולעצם העניין:

הו האנשים: מתוך הפורענויות וים הסבל, מתוך פעמות הלבבות המאמינים ואמות הידיים הטהורות לפני התפילה, מתוך המודעות לחובה ומתוך התועלת לנו אלהה, התקיימה הקריאה להפצת האסלאם [דעוה]16, התקיימו מפגש והתכנסות, התקיים החינוך17 על-פי דרכו של אלהה והתקיים [כוח- ] הרצון הנחוש למלא את תפקידו בחיים, תוך התגברות על כל המכשולים וקשיי הדרך, [תוך כדי] הכשרה מתמשכת ונכונות להקריב את כל היקר למען אלהה.

לבסוף, הגרעין [של התנועה] הורכב והחל לפלס דרכו בים סוער זה של משאלות ותקוות, של געגועים ומשאלות לב, סכנות ומכשולים, מכאובים ואתגרים מבית ומחוץ.

כאשר הבשיל הרעיון, נבט הזרע והצמח הכו שורשים באדמת המציאות, הרחק מתחושת רגש רגעי ומחיפזון מוגזם, יצאה תנועת ההתנגדות האסלאמית לדרך כדי למלא את תפקידה, כשהיא פועלת בדרכו של ריבונה18 ומשלבת ידיה עם ידי כל לוחמי הג'האד19 למען שחרור פלסטין, כשנשמות לוחמי הג'האד שלה נפגשות עם כל לוחמי הג'האד שהקריבו עצמם על אדמות פלסטין, מאז שכבו אותה חברי [צחאבה] שליח אללה [הנביא מוחמד], תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, ועד [עצם] היום הזה.

זוהי האמנה של תנועת ההתנגדות האסלאמית (חמאס)20 המגלה את פניה, חושפת את זהותה, מסבירה את עמדתה, מבהירה את משאת נפשה, מדברת על תקוותיה וקוראת לסייע לה, לתמוך בה ולהצטרף לשורותיה, שכן המערכה שלנו עם היהודים גדולה מאד והרת גורל, ונחוצים לה כל המאמצים הכנים [היא [כלומר המערכה הינה, בבחינת] צעד [ראשון] המחייב [נקיטת] צעדים נוספים בעקבותיו. [זהו] גודל, שעל גדודים [נוספים] מהעולם הערבי והאסלאמי רחב הידיים לתמוך בו בזה אחר זה, עד ששובלם האויבים ויתממשו נצחון של אללה. כך נבחן בהם [כלומר בגדודים הערביים והאסלאמיים] מתקדמים מהאופק, [כפי שנאמר בקוראן:] "בעוד זמן-מה תדעו אל נכון על מה הוא מודיעי". ([סורת] צ, [פסוק] 88), [וכמו-כן:] "אללה כתב, הן אני אגבר, ואני ושליחם שלי. אללה חזק ואדיר [מכולם]". ([סורת] אלמג'אדלה, [פסוק] 21), [ובנוסף:] "אמור, זו דרכי, ואני קורא אללה לכם אל אללה. אני וההולכים בעקבותי רואים [זאת] נכוחה, וישתבח שם אללה, ולא אהיה במשתפים [פוליטאיסטים]". ([סורת] יוסף, [פסוק] 108).

פרק ראשון

הגדרת התנועה

נקודות המוצא הרעיוניות

סעיף ראשון²¹

דרכה של תנועת ההתנגדות האסלאמית היא דרך האסלאם, ממנו היא שואבת את רעיונותיה, מושגיה ותפיסותיה על העולם, על החיים ועל האדם, אליו היא פונה כדי לפסוק בכל הלכותיה וממנו היא מבקשת השראה להדריך את צעדיה.

הקשר של תנועת ההתנגדות האסלאמית לקבוצת האחים המוסלמים [ג'ימאת אלאח'ואן אלמסלמין22]

סעיף שני
תנועת ההתנגדות האסלאמית הינה אחת הזרועות של האחים המוסלמים [הפועלת] בפלסטין. תנועת האחים המוסלמים הינה ארגון עולמי והיא התנועה האסלאמית הגדולה ביותר בתקופה המודרנית. היא מצטיינת בהבנה מעמיקה, בתפיסה מדויקת ובכוללניות [טוטאליות] מלאה23 של כל המושגים האסלאמיים בכל תחומי החיים: בתפיסה ובמחשבה, בפוליטיקה ובכלכלה, בחינוך ובחברה, במשפט ובשלטון, בהפצת האסלאם [דעוה] ובלומד, באומנות ובתקשורת, במסחר ובמות הקדושים [שהאדה] ובשאר תחומי החיים.

המבנה וההרכב24

סעיף שלישי
המבנה הבסיסי של תנועת ההתנגדות האסלאמית מושתתת על מוסלמים שנתנו את אמונם באללה ועבדו אותו באמונה שלמה, [כפי שמצוין בקוראן:] "לא בראתי את השדים ואת בני האנוש כי אם למען יעבדונני" [(סורת) אלד'אריאת, [פסוק] 56]. הם יודעים מה היא חובתם כלפי עצמם, כלפי בני-משפחותיהם וכלפי מולדתם. בכל הנוגע לכך, הם יראים את אללה ומניפים את דגל הג'יהאד בפני העריצים כדי להלך את הארץ [אלבלאד] ואת המאמינים מטעמתם, מזידונם ומרעתם, [כפי שנאמר בקוראן:] "לא ולא! אנו מטיחים את האמת בפני הבטל, והיא תרסק את ראשו, וחיי שנוגו" [(סורת) אלאנביאא', [פסוק] 18].

סעיף רביעי
תנועת ההתנגדות האסלאמית מקדמת בברכה כל מוסלמי המאמץ את תפישת עולמה, המקבל את [דרך] מחשבתה, הדבק בדרכה, השומר את סודותיה, המעוניין להצטרף לשורותיה לשם מילוי החובה, ואללה יעניק לו את שכרו.

מימד הזמן והמקום של תנועות ההתנגדות האסלאמית

סעיף חמישי
מימד הזמן של תנועות ההתנגדות האסלאמית [בא לידי ביטוי] באימוץ האסלאם כדרך חיים. [מימד הזמן] נמשך מאז הולדתה של השליחות האסלאמית ודור המאמינים הראשון של ישרי הדרך [אלסלף אלצאלח].25 אוללה הוא תכליתה, השליח [הנביא מחמד] הוא דמות המופת שלה והקוראן הוא חוקתה.26 מימד המקום [או המרחב שבו היא מתפרשת] הוא כל מקום בו נמצאים מוסלמים המאמינים את האסלאם כדרך חיים, בכל פינה בכדור הארץ. באופן זה היא מכה שורשים בעומקי האדמה ומתפשטת כדי לחבוק את השמיים.

"הלא תראה למה המשיל אללה את האימרה הטובה: לאילן נאה ששורשיו נטועים איתן וצמרתו נישאת השמיימה, ואת פריו ייתן תמיד בעתו ברשות ריבּונו. אללה ימשול משלים לאנשים למען זיכרו". (סורת] אבראהים, [פסוקים] 25-24).

הייחודיות והעצמאות

סעיף שישי
תנועות ההתנגדות האסלאמית היא תנועה פלסטינית ייחודית. היא נותנת את אמונה באללה והיא מאמצת את האסלאם כדרך חיים. היא פועלת כדי להניף את דגל אללה על כל שעל מאדמת פלסטין, שהרי בעל האסלאם יכולים לחיות בני כל הדתות בשלווה ובביטחון לחייהם, לרכושם ולכוויונתיהם. בהעדר האסלאם מתפתחת סכסוך, מתפשט העושק [לכל עבר], פושה השחיתות ונוצרים סכסוכים ופורצות מלחמות.

"יישר כוחו של המשורר המוסלמי מחמד אקבאל27 אשר כתב [באחד משיריו]:

"כאשר האמונה אובדת, אין ביטחון ואין חיים למי שאינו מחייה דת
מי שחפץ בחיים ללא דת הריהו הופך את הכיליון לבן-לוויה להם [לחיים]".

הכלל-עולמיות [הגלובאליות] של תנועת ההתנגדות האסלאמית

סעיף שביעי
מעצם היותם של המוסלמים המאמצים את דרכה של תנועת ההתנגדות האסלאמית, והפועלים כדי לתמוך בה, לאמץ את עמדותיה ולחזק את מלחמת הקודש שלה [ג'האדאא] פזורים על-פני העולם כולו, התנועה היא כלל-עולמית היא ערוכה לכך, בשל בהירות מחשבתה, בשל תכליתה הנאצלת ובשל מטרותיה הנעלות.

על בסיס זה יש להתייחס אליה, להעריך את פועלה ולהעניק הכרה לתפקידה. [כל] מי ששולל את זכותה, משתמט מלסייע לה או קהו עיניו מראות והוא פועל במלוא המרץ לטשטש תפקידה, הרי הוא כמי שמעורער על הגורל [שנקבע מראש על-ידי אללה] וכמי שעוצם את עיניו מראות את העובדות, בשוגג או במזיד. כאשר [אדם זה] יפקח את עיניו, הוא יווכח לדעת כי המאורעות חלפו על פניו וכי הטענות [שעילה] להצדקת עמדתו יתיישו אותו, [והוא לא יוכל לאושש אותה עוד, בהשוואה למישהו שקדם לו [בהצטרפו לתנועה, ולפיכך] יש לו יתרון [עליון], [ככתוב] "עולתם של בעלי קשר דם [קרי: קרובי משפחה] צורבת את הנפש יותר מאבחנתה של חרב חזק ומשובחת28, [כפי שנאמר בקוראן]: "הורדנו אליך [למחמד] ממרומים את הספר, למען יגלה את האמת, ויאשר את ספרי הקודש אשר נגלו לפניו, ויהיה הסמכות הקובעת לגביהם. על כן, שפוט ביניהם על-פי כל אשר הוריד אללה ממרומים, ואל תיטה אחר משוגות ליבם לסור מן האמת אשר נגלתה בפניך. לכל אחד בכם נתנו חוק ומנהג, ואילו חפץ אללה, היה עושה את כולכם אומה אחת, ואולם חפץ הוא לבחון כיצד תנהגו [בכל] אשר נתן לכם. על כן, שאפו להיות ראשונים במעשים טובים, כי אל אללה תשובו כולכם, ואז יוודעכם את כל הדברים אשר נחלקתם בהם." [(סורת) אלמאאידה, [פסוק] (48).

תנועת ההתנגדות האסלאמית היא [איפוא] חוליה אחת מהחוליות של מלחמת הקודש [ג'האד] בעימות עם הפלישה הציונית. [התנועה] קשורה קשר אמיץ לה[ופעת החלל הקדוש [שהיד] עד אלדין אלקסאם ואחיו לוחמי הג'יהאד [מג'אהדין] מ[קרב] אנשי האחים המוסלמים בשנת 1936. משם היא קשורה קשר הדוק לחוליה נוספת הכוללת מלחמת קודש [ג'יהאד] של הפלסטינים, וכן למאמצים ולמלחמת הקודש [ג'יהאד] של האחים המוסלמים במלחמת 1948 ולפעולות הג'יהאד של האחים המוסלמים בשנת 1968 ולאחריה.

למרות שהחוליות רחוקות זו מזו [מבחינת פערי הזמן שביניהן], ולמרות שהמכשולים שהערימו הנוהים אחר הציונות בפני לוחמי מלחמת הקודש [מג'אהדין] עצרו את המשך הג'יהאד, [חרף זאת] תנועת ההתנגדות האסלאמית נושאת עיניה להגשם את הבטחת אללה, ככל שיארך הדבר; שהרי השליח [מוחמד], תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, אמר: "לא תגיע השעה [יום הדין] עד אשר יילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגו אותם המוסלמים, ועד אשר יסתתר היהודי מאחורי האבנים והעצים, [אז] יאמרו האבנים והעצים: 'הו מוסלמי, הו עבד אללה, יש יהודי מתחבא [מאחורי], בוא והרגהו', למעט הימלוח (עירקד), הנדנה עם העצים של היהודים, ([חדית'] אשר מופיע אצל אל-בח'ארי ומסלם29)".

סיסמתה [או המוטו] של תנועת ההתנגדות האסלאמית

סעיף שמיני
אללה הוא תכליתה [של התנועה], הנביא הוא דמות המופת שלה, הקוראן הוא החוקה שלה, מלחמת הקודש [ג'יהאד] הוא דרכה והמוות [קרי: מות קדושים] למען אללה הוא הנעלה במשאלותיה.30

פרק שני: היעדים

הגורמים והיעדים

סעיף תשיעי
תנועת ההתנגדות האסלאמית התהוותה בתקופה שבה האסלאם נעדר מחיי היומיום. כתוצאה מכך, התערערו האיוונים, התבלבלו המושגים, השתנו הערכים ורשעים הפכו לבעלי השררה. דיכוי ואפילה שררו, הפחדנים נהגו כאילו היו נמרים, ארצות המולדת נגזלו, אנשים גורשו [לכל עבר] ונעו ונדו ללא מטרה בכל מקום עלי-אדמות, הישות הפוליטית של האמת התפוגגה [במקומם] נכונה הישות הפוליטית של השקר, ודבר לא נותר במקומו הנכון. כד [קרה] כאשר האסלאם נעלם מהזירה, הכל משתנה, ואלו הם הגורמים [לכך].

באשר ליעדים, הרי הם: מלחמת-חורמה בשקר, הבסתו ומיגורו כדי שתשרוד האמת, יוחזרו ארצות המולדת [לבעליהן] ותישמע מעל מסגדיהן קריאת המוואזין המכריזה על כינונה של מדינת האסלאם, כדי שיחזרו האנשים והדברים כולם למקומם הנכון, ואללה יסייע [בכך], [כפי שנאמר בקוראן]: "וּאִילּוּלָא מָנַע אַלְלָה מֵהַאֲנָשִׁים [הַמַּאֲמִינִים], מִלְּמַנַע אֵלֶּה בָּאֵלֶּה, הָיוּ הָאֶרֶץ הָאָרֶץ נִשְׁחֶתֶת, וְאוּלָם אַלְלָה מַעֲנִיק מֵחַסְדוֹ לְכָל בּוֹרְאֵי הָעוֹלָם". ([סורת] אלבּקרה, [פסוק] 251).

סעיף עשירי
[בהתאם ל] תפיסת העולם של תנועת ההתנגדות האסלאמית, בעודה מפלסת את דרכה, היא משענת לכל מדוכא, והיא תומכת בכל עשוק בכל כוחה. היא אינה חוסכת שום מאמץ כדי להעמיד על מכונו את הצדק ולבטל את השקר, באומר ובמעש, הן במקום הזה והן בכל מקום שאליו תוכל להגיע ובו תוכל להשפיע.

פרק שלישי: האסטרטגיה והאמצעים

האסטרטגיה של תנועת ההתנגדות האסלאמית

פלסטין היא אדמת וקף אסלאמי

סעיף אחד-עשר
[בהתאם [לתפיסת העולם] של תנועת ההתנגדות האסלאמית, אדמת פלסטין היא אדמת הקדש אסלאמי [וקף] לדורות של מוסלמים עד יום תחיית המתים. אסור להפקיר אותה או חלק ממנה או לוותר עליה או על חלק ממנה. אין היא קניינה של אף מדינה ערבית, או כל מדינות ערב, ולא של אף מלך או נשיא, או כל המלכים והנשיאים, ואין היא קניינו של שום ארגון או כל הארגונים כולם, בין אם הם פלסטיניים או ערביים, זאת משום שפלסטין היא אדמת הקדש [וקף] אסלאמי לדורות של מוסלמים עד יום תחיית המתים. זה דינה לפי ההלכה האסלאמית [אלשריעה אלאסלאמיה], וחל עליה אותו הדין החל על כל טריטוריה אשר כבשו המוסלמים בכוח הזרוע, מאחר שבזמן הכיבוש הקדישו [הכובשים המוסלמים] אותן [את האדמות האלה] כאדמות הקדש [וקף] למוסלמים לדורותיהם עד יום תחיית המתים. זה דינה לפי ההלכה האסלאמית [אלשריעה אלאסלאמיה], וחל עליה אותו [הדין] החל על כל טריטוריה אשר כבשו המוסלמים בכוח הזרוע, מאחר שבזמן הכיבוש הקדישו [הכובשים המוסלמים] אותן [את האדמות האלה] כאדמות הקדש [וקף] למוסלמים לדורותיהם עד יום תחיית המתים.

כך היה הדבר: לאחר שמפקדי הצבאות האסלאמיים כבשו את אלשאם [סוריה-רבתי, הכוללת את סוריה, לבנון, ירדן וארץ ישראל] ואת עיראק, הם שלחו לחליף המוסלמי, עמר בן אלח'טאב, [איגרת] בה ביקשו את חוות דעתו לגבי [גורל] האדמה הכבושה – האם יחלקוה בין החיילים או שיתירו אותה ובמיוחד, או [האם לפעול בדרך אחרת?]. לאחר התייעצויות ודיונים בין חיליף המוסלמי, עמר בן אלח'יטאב, לבין חברי שליח אללה [וצחאבת אלרסול], תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, התקבלה החלטה לפיה האדמה תישאר בידי בעליה שיוכלו ליהנות ממנה ומפירותיה. באשר ל[זכויות] החזקה על האדמה ולאדמה עצמה [נקבע כי] היא תהיה הקדש [וקף] למוסלמים לדורותיהם עד יום תחיית המתים, אך לבעליה תישמר זכות ההנאה [מהפירות] בלבד. הקדש זה מתקיים כל עוד קיימים השמים והארץ [כלומר לעולם ועד], לכן כל מעשה המנוגד להלכה האסלאמית הזאת בנוגע לפלסטין הרי היא בטל ומבוטל ביחס למבצעיו. [ונאמר בקוראן:] "ואכן זו האמת הווודאית. לכן הלל את שם ריבונך הנשגב". ([סורת] אלואקעה, [פסוקים] 96-95).

המודלות הלאומיות הפרטיקולארית [וטוניה] מנקודת מבטה של תנועת ההתנגדות האסלאמית בפלסטין

סעיף שנים-עשר
מנקודת מבטה של תנועת ההתנגדות האסלאמית הלאומיות הפרטיקולארית [אלטוניה]32 היא חלק מהתפיסה הדתית [עקידה ד'יניה- כלומר שילוב של דוגמה דתית ודוקטרינה פוליטית]. הביטוי [קרי הצידוק] המשמעותי והעמוק ביותר של הלאומיות הפרטיקולארית הזו הינו כאשר האויב רומס את אדמת המוסלמים. [אז] הופכים מלחמת הקודש [ג'האד] בו [באויב] והיציאה חוצץ נגדו לחובה אישית [פרצי עין] על כל מוסלמי ומוסלמית: האישה יוצאת [כלומר רשאית לצאת] להילחם בו [באויב] ללא רשות בעלה, והעבד [רשאי לצאת להילחם באויב] ללא רשות אדונו. דבר כזה לא קיים בשום משטר אחר [זולת המשטר האסלאמי], וזו עובדה שאין עליה עוררין. אם [התנועות] הלאומיות הפרטיקולארית השונות מתאפיינות בכך שהן מקיימות ביניהן זיקה משיקולים חומריים, אנושיים או אזוריים, הרי שלומיות הפרטיקולארית של תנועת ההתנגדות האסלאמית כל השיקולים הללו כבר קיימים. [לתנועת ההתנגדות האסלאמית] יש אף יותר מכך, והזו הדבר החשוב ביותר: שיקולים ריבוניים [במשמעות הדתית ולא הלאומית] המעניקים לה נשמה וחיים, שהרי היא מחוברת למקור הרוח ולזה המעניק את החיים [כלומר, אללה]. היא מניפה בשמי המולדת את הדגל האלוהי המחובר את הארץ ואת השמיים בקשר אמיץ, [ככתוב:] כאשר בא משה והשליך את מטהו, התבטל הכישוף והמכשף.33 [ונאמר בקוראן:] "כבר התברר ההבדל בין הבינה לבין המדוחים [כלומר התעיה בדרך]. כל הכופר באלילי השבר ומאמין באללה, יזכה להיארז בקשר האמיץ אשר לא יפרם לעולם, שהרי אללה קשוב ויודע". [סורת] אלבקהרה, [פסוק] 256.

פתרונות של שלום, היוזמות [המדיניות] והוועידות בינלאומיות

סעיף שלושה-עשר
היוזמות [המדיניות], ומה שקרוי פתרונות של שלום והוועידות הבינלאומיות לפתרון הבעיה הפלסטינית, עומדים בסתירה לתפישת העולם של תנועת ההתנגדות האסלאמית. לפיכך ויתור על חלק כלשהו מ[אדמת] פלסטין כמוהו כנתיחת חלק מן הדת; שכן הלאומיות הפרטיקולארית של תנועת ההתנגדות האסלאמית היא חלק בלתי נפרד מדתה, ועל זאת היא מחנכת את אנשיה, [הם] נלחמים מלחמת קודש [ו'ג'יהאד'] למען הנפת דגל אללה במולדתם, [ונאמר בקוראן:] "אללה הוא המנצח [בסופו של דבר], ואולם מרבית האנשים אינם יודעים". [סורת] יוסף, [פסוק] 20.

מדי פעם עולה קריאה לכינוס ועידה בינלאומית כדי לדון בפתרון הבעיה [הפלסטינית], וישנם המסכימים [לקיומה] וישנם המסרבים [לכך], מסיבה זו או אחרת, כשהם דורשים מימוש תנאי או תנאים [מסויימים] תמורת הסכמתם לכינוס הוועידה ולהשתתפותם בה. תנועת ההתנגדות האסלאמית מכירה היטב את הצדדים [קרי: המשתתפים בהן] שמהן מורכבות הוועידות ואת עמדותיהם [השליליות] כלפי ענייני המוסלמים בעבר ובהווה. לפיכך, היא אינה רואה בוועידות אלה [מסגרות] המסוגלות לקיים את הדרישות [של הפלסטינים] או להשיב [להן] את הזכויות או לעשות צדק למי שנעשה להם עוול. שכן, ועידות אלו אינן אלא אחת מדרכי השררה של הכופרים באדמת המוסלמים, ואימתי נהגו הכופרים בצדק עם בעלי האמונה? [שהרי כתוב בקוראן]: "יעיתם של היהודים, וגם של הנוצרים, לא תהיה נוחה ממך לעולם ועד עד אשר תאמץ את דתם [ותמיר את דתך]. אמור, רק דרך הישר הניתנת מעם אללה היא דרך הישר. אולם אם תלך בעקבות מדוחיקס, לאחר שכבר נודע לך על כך, אזי לא תמצא אף אחד אשר יגן וישמור עליך מפני [זעמו של אללה]." [(סורת) אלבקרה, (פסוק) 120].

אין פתרון לבעיה הפלסטינית אלא באמצעות הג'יהאד. באשר ליוזמות, ההצעות והוועידות הבינלאומיות, הרי הן בזבוז זמן והבל הבלים. שכן, העם הפלסטיני מכובד מכדי שיזולזל בעתידו, בזכויותיו ובגורלו, [נאמר] במסורת [החדית' הנצלת]: "אנשי אלשאם [סוריה, לבנון, ירדן וארץ ישראל] הם שוט [של אללה] בארצו, שבאמצעותם הוא מתנקם בכל אשר יחפוץ מקרב עבדיו. אסור שהצבועים שבקרבם יגברו על המאמינים, אלא ימותו בצער ומועקה". (מסופר על-ידי אלטבראני)34 [כחדית'] בעל שרשרת מוסרים רצופה עד הנביא מוחמד [קרי המוסמך ביותר] ואחמד [אבן חנבל כחדית'] בעל שרשרת מוסרים שאינה רצופה [ולכן מהימן פחות] מהימן [ייתכן שהוא הנכון. עם זאת, שניהם [נחשבים] מהימנים, אך [רק] אללה יודע [את האמת המוחלטת]).

שלושת המעגלים

סעיף ארבעה-עשר
בעיית שחרור פלסטין קשורה בשלושה מעגלים: המעגל הפלסטיני, המעגל הערבי והמעגל האסלאמי. לכל אחד מן המעגלים האלה יש תפקיד במאבק [העראב] נגד הציונות [ומוטלים עליו] חובות. הונחת אחד המעגלים האלה הינה טעות חמורה ובורות מבישה, שהרי פלסטין היא אדמה אסלאמית אשר בה כיון התפילה הראשון מבין השנייים [ירושלים ומכה. "ואלא אלקבלתיין" היא שני המקומות הקדושים [מכה ומדינה]. ומקום מסעו הלילי של שליח אללה, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום. [ונאמר בקוראן: "יישתבח שמו של המסיע את עבדו בלילה מן המסגד הקדוש אל המסגד הקיצון [אלמסג'יד אלאקצא] אשר ברכתנו על סביבותיו, למען נראה לו את אותותינו. [רק] הוא שומע-כל ומבחין-כליי". ([סורת] אלאסראא', [פסוק] 1).
הואיל וכך הדבר, הרי ששחרורה [של פלסטין] הוא חובה אישית על כל מוסלמי בכל מקום שבו הוא נמצא. [אך ורק] על יסוד זה יש להתייחס [לאופן פיתרון] הבעיה [הפלסטינית], ועל כל מוסלמי להיות מודע לכך.
ביום שהבעיה [הפלסטינית] תטופל על יסוד זה, [כלומר ביום] שבו יגוייסו היכולות של שלוש המעגלים, המצב הנוכחי ישתנה ויום השחרור יהיה קרוב יותר, [כפי שנאמר בקוראן: "ויהראתם [פחד] בלבבם [של היהודים] מפניכם גדולה מיראתם את אללה, כי הם עם אשר לא יבינו". ([סורת] אלחשר, [פסוק] .13)

מלחמת הקודש [ג'יהאד] למען שחרור פלסטין הוא חובה אישית

סעיף חמישה-עשר

ביום שאויבים גוזלים חלק מאדמת המוסלמים, הג'האד [הופך] לחובה אישית על כל מוסלמי. בנוגע להתמודדות עם גזילת פלסטין על-ידי היהודים, אין מנוס מהפצת דגל הג'האד, דבר המחייב הפצת תודעה אסלאמית בקרב ההמונים במישור המקומי, הערבי, והאסלאמי, ואין מנוס מהפצת רוח הג'האד בקרב האומה [האסלאמית], מלהתעמת עם האויבים ומלהצטרף לשורות לוחמי הג'האד [מג'אהדין].
כמו-כן, אין מנוס מכך שבפעולות טיפוח התודעה [האסלאמית- ג'האדית] ישתתפו חכמי-הדת [עֻלמא], אנשי החינוך ואנשי ההסברה ותקשורת, כמו גם הציבור המשכיל, ובמיוחד הדור הצעיר והמנהיגים [שיוח'] של התנועה האסלאמית. בנוסף, אין מנוס מלהכניס שינויים מהותיים בתוכניות הלימודים, שיחלצו אותן מהשפעות הפלישה הרעיונית, שהוחדרה אליהם על-ידי המזרחנים והמיסיונרים, אשר החלה בפשיטה מפתיעה על האזור לאחר שצלאח א־דין אלאיובי הביס את צבאות הצלבנים. שכן, הצלבנים הבינו כי אי־אפשר להביס את המוסלמים, אלא באמצעות הכשרת הדרך לכך, וזאת באמצעות פלישה רעיונית שתבלבל את מחשבתם, תעות את מורשתם ותשמיד את האידיאלים שלהם, [ורק] לאחר מכן התקיימה הפלישה באמצעות כוחות הצבא. זו היתה הכנה לפלישה האימפריאליסטית, שכן הגנרל [הבריטי] אלנבי הכריז בכניסתו לירושלים: "עכשיו תמו מסעות הצלב", [ואילו] הגנרל [הצרפתי] גורו עמד על קברו של צלאח א־דין [הנמצא בדמשק] ואמר: "הנה חזרנו, צלאח א־דין", שכן האימפריאליזם סייע לחיזוקה של הפלישה הרעיונית (להעמקת שורשיה, והוא עדיין [מסייע בכך]. כל זאת הכשיר את הדרך לאובדן פלסטין.

לפיכך, אין מנוס מהחזרת בעיית פלסטין למחוזותיהם של הדורות המוסלמים [ולהבהיר להם] שהיא בעיה דתית, ויש לטפל בה על בסיס זה. שכן, יש בה [בפלסטין] מקומות קדושים לאסלאם, שהרי נמצא בה מסגד אלאקצא הקשור בקושר בל־יינתק למסגד הקדוש [במכה], כל זמן שקיימים השמיים והארץ [קרי: לעולם ועד], באמצעות המסע הלילי של נביא אללה, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, ועלייתו השמיימה ממנו, [כפי שנאמר בחדיתי]: "הנוכחות באזורי הספר למען אללה [במשך] יום אחד35 טובה מהעולם הזה וכל אשר בו. כמו־כן, שטח מצומצם - שהיקפו כגודל ידית אחיזה של השוט של לוחם מלחמת הקודש המוסלמי - בגן העדן טוב יותר מהעולם הזה וכל אשר בו. פלישה של מוסלמי לשטח האויב ונסיגה טקטית ממנו טובים מהעולם הזה ומה [שנמצא] בו". (כמסופר [בקובצי חדית'י] של [אלבח'ארי], מסלם, אלת'רמד'י ואבן מאג'ה): "ובחיי זה אשר נשמתי של מחמד נתונה בידו [כלומר אללה]36 כמה הייתי משתוקק להשתתף בפשיטה למען אללה ולהיהרג, ואחר־כך [אם לא אהרג, אשתוקק שוב] להילחם ואז להיהרג, ואחר־כך [אם לא אהרג, אשתוקק שוב] להילחם ואז להיהרג". (כמסופר על־ידי אלבח'ארי ומסלם).

חינוך הדורות [הבאים]

סעיף שישה-עשר
אין מנוס מלהקנות לדורות האסלאמיים [הבאים] באזורינו חינוך אסלאמי המסמך על קיום מצוות הדת ולימוד מודע של ספרו של אללה [הקוראן] ושל ההלכה [סנה] של הנביא [מוחמד]. כמו-כן עלינו ללמד אותם [באותו אופן] את ההיסטוריה והמורשת האסלאמיות ממקורותיהן המוסמכים [וזאת] בהכוונה של מומחים ומלומדים, ולבסס את תוכניות הלימודים בצורה נכונה [התואמת את] מחשבותיו ואת אמונתו של [התלמיד] המוסלמי, בד בבד עם ההכרח ללימוד באופן מודע של האויב ויכולותיו החומריות והאנושיות, ותוך כדי] הכרת נקודות התורפה והעוצמה שלו והכרת הכוחות התומכים בו והעומדים לצידו. [כמו כן], יש הכרח להכיר את האירועים השוטפים, להיות מעודכנים, וללמוד את הניתוחים והפרשנויות עליהם. בד בבד יש צורך בתכנון להווה ולעתיד 37, ולחקור כל תופעה שהיא, כדי שהמוסלמי לוחם הג'יהאד [מג'אהד] יחיה את חייו כשהוא מודע למטרתו, יעדו ודרכו ובמה שמתרחש סביבו, והרי כתוב בקוראן:] "בני, חפץ שמשקלו כמשקל גרעין חרדל 38, גם אם יהיה בתוך סלע או במרומי השמים או במעמקי האדמה, אללה ימצאנו. אללה אינן דעת ומכיר כל דבר לפני ולפנים. בני, קיים את התפילה וצווה לנהוג בדרך ארץ ואסור את המגונה, ונשא כל פגע בעזו רוח. זו הנחיישות הראויה. אל תבז] לבריות ואל תעלוץ בחוצות. אללה אינו אוהב את היהירים והרברבנים". (סורת] לקמאן, [פסוקים] 18-16).

תפקיד האישה המוסלמית

סעיף שבעה-עשר
תפקידה של האישה המוסלמית במערכת השחרור אינו נופל מזה של הגבר המוסלמי, שכן היא בית-היוצר של הגברים. יש לה תפקיד בכיר באכוונת הדורות [הבאים] ובחינוכם. אכן האויבים הבינו כבר את [חשיבות] תפקידה, ותתייחסות כלפיה היא שאם הם יוכלו לאכזבה ולגדלה כרצונם, הרחק מן האסלאם, אזי הם ינצחו במערכה. לכן אתה מגלה שהם מקדישים לניסיונותיהם [להשיג זאת] מאמץ ממושך באמצעות הסברה, סרטים ותוכניות-הלימודים [אותם מנהלים] באמצעות כלי השרת שלהם המשולבים בארגונים ציוניים שמאמצים שמות משמות שונים, כגון "מסדר הבונים החופשיים"39, "מועדוני ה"רוטרי""40 ו"קבוצות ריגול [כמו-כן קבוצות] אחרות, שכולם אינם אלא מאורות של הרס ושל מהרסים. לארגונים ציונים אלה ישנם משאבים חומריים עצומים המאפשרים להם למלא את תפקידם בתוך חברות [שונות] במטרה שהן תתיימנה את פעילותן במצב שבו האסלאם אינו קיים בזירה [קרי:בחברה המוסלמית] ואנשיו [קרי:המוסלמים] מתנכרים לו. לכן, על האסלאמיים [ואלסלאמיון]41 למלא את תפקידם כשמדובר בהתמודדות עם תוכניות [או מזימות] של אותם מהרסים, וביום שהאסלאם [יוכל] לאכוף את החיים, הוא יחסל את הארגונים האלה העוינים את האנושות ואת האסלאם.

סעיף שמונה-עשר
האישה בבית לוחם הג'יהאד [אלבית אלמג'אהד] ובמשפחה לוחמת הג'יהאד [אלואסרה אלמג'אהדה], בין אם היא אם או אחות, ממלאת את התפקיד החשוב ביותר בהשגחה על הבית, בגידול הילדים על מושגים וערכי מוסר הנובעים מהאסלאם ובחינוך ילדיה לקיים מצוות הדת [האסלאמית] כהכנה לתפקיד הג'יהאדי שמחכה להם. על כן, אין מנוס מלהקדיש תשומת לב לבתי- הספר ולתוכניות הלימודים שלפיהן מחנכים את הילדה המוסלמית, כדי שתגדל ותהיה אם ישרה המודעת לתפקידה במערכה [למען] השחרור [של פלסטין].
כמו-כן, אין מנוס מכך שבה תהיה בעלת תודעה ומודעות מספיקים לניהול ענייני הבית, שהרי החסכונות ומניעת בזבוז בהוצאות המשפחה הם אחת הדרישות ההכרחיות למשך הדרך בתנאים הקשים האופפים [אותנו], שכן עליה להציב מול עיניה [את העובדה] שהכסף המצוי ברשותה כמוהו כדם שעליו לדרום אך ורק בצרכים לשם המשך החיים של הצעירים והמבוגרים כאחד, [כפי שמצוין בקוראן]: "המתמסרים והמתמסרות [והממוסלמים והממוסלמות], והמאמינים והמאמינות, והצודקים והצדקות, ואנשי האמת, ונשות האמת, ועזי הרוח, ועזות הרוח, והענווים והענוות, והנותנים צדקה והנותנות צדקה, והצמים והצמות, והשומרים והשומרות על תום ערוותם, והמרבים והמרבות להזכיר את שם אללה – להם הכין אללה מחילה ושכר כביר". ([סורת] אלאחזאב, [פסוק] 35).

תפקיד האומנות האסלאמית במערכת השחרור

סעיף תשעה-עשר
לאמנות כללים וקני-מידה. האם ניתן באמצעותה לפסוק אם היא אמנות אסלאמית או ג'אהילית42? סוגיות השחרור האסלאמי זקוקות לאמנות אסלאמית אשר מרוממת את הרוח, בלי להבליט צד [היבט] אחד באדם על פני צד [היבט] אחר; אדרבא, עליה לתרום את כל הצדדים [כל ההיבטים של האדם] באיזון ובהרמוניה. שכן, האדם הוא יצור יחיד-במינו ונפלא, [שמקורו] מקוזמץ עפר [קרי: ההיבט הגשמי] ונשמת רוח [של אללה]. לפיכך, האמנות האסלאמית מתייחסת לבן-האדם בהסתמך על-כך, בעוד שהאמנות הג'אהילית מתייחסת [לקורקין: הפן הגשמי], ומעדיפה את הפן של העפר [שבאדם, קרי: מזניחה את הצד הגשמי על-פני ההיבט הרוחני].

לפיכך, הספר, המאמר, הפרסום [נשרה], הדרשה [מועט'ה], האיגרת, שיר- העם, השיר הפיוטי, הזמר, המחזה וכיוצא בזה, אם הם מכילים את מאפייני האמנות האסלאמית, אזי הם נמנים עם המרכיבים הדרושים לגיוס הרעיוני, ו[הם] המזון המתחדש [הנחוץ] להמשך הדרך ולהענקת מנוחה לנפש, שהרי הדרך ארוכה היא והסבל רב והנפש נלאית. כלומר, האמנות האסלאמית מחדשת את הפעילות, יוצרת דינאמיות, ומעוררת בנפש משמעויות נשגבות והתנהגות נאותה. אין דבר שמחזק את הנפש אם היא שרויה במצב של רגרסיה, זולת המעבר ממצב מסוים למצב אחר. כל אלה דברים רציניים ולא בדיחות הדעת, שכן האומה לוחמת הג'יהאד [מג'אהדה] אינה חומדת לצוץ.

ערבות הדדית [סולידאריות] חברתית

סעיף עשרים

החברה המוסלמית היא חברה שבה שוררת ערבות הדדית [סולידאריות]. אכן, השליח [הנביא מחמד], תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, כבר אמר [בחדית'] : "יישר כוחם של בני שבט אלאשעריון43 כאשר הם נדרשו לעשות מאמץ בין אם ביישוב קבוע או במנהלד[מסע], הם היו אוספים את כל אשר היה להם והתחלקו בו באופן שווה". זו הרוח האסלאמית שצריכה לשרור בכל חברה מוסלמית. לפיכך, החברה הניצבת מול אויב אכזר הנוהג כנאצי44 ואינו מבדיל בין גבר לאישה או בין מבוגר לצעיר, היא זו שעליה לעטות על עצמה את רוח האסלאם הזאת. שהרי, האויב שלנו מסתמך על עונש קולקטיבי, גזל מחוזות המולדת [נישול] רכושם של האנשים, וכמו כן רדיפתם [של הפלסטינים] במקומות גלותם ובמקומות התקבצותם. הוא [האויב] מסתמך על שבירת עצמות, ירי בנשים, זקנים וטף - עם ובלי סיבה. [האויב הנייל] פתח מתוות- מעצר כדי להשליך לתוכם אלפים רבים [של פלסטינים החיים בהם] בתנאים תת-אנושיים. בנוסף לכך, [הוא] הורס בתים, הופך ילדים ליתומים ומוציא פסקי-דין הגורמים עוול לאלפי צעירים כדי שיבלו את מיטב שנות חייהם במחשיכי בורות הכלא.
הנאציות [התנהגות הנאצית] של היהודים אכן כללה [התנהגות ברוטאלית כלפי] נשים וטף והטלת מורא בכלל [האוכלוסייה]. הם נלחמים בפרנסתם של אנשים, סוחטים את כספם ורומסים את כבודם. במעשיהם המזוויעים הם נוהגים באנשים בצורה הברוטאלית ביותר כמו פושעי מלחמה, [השימוש שהם עושים] בהגליה מן המולדת הוא סוג של רצח. לכן, כדי להתמודד עם מעשים [נפשעים] אלה אין מנוס מערבות הדדית חברתית בין האנשים, ואין מנוס מלהתייצב מול האויב כגוף אחד, שאם יתלונן בו איבר אחד [על פגיעה בו מצד גורם זר], אזי שאר האיברים חשים לעזרתו על-ידי כך שהם משגיחים עליו במשך הלילה ומפחיתים את חומם. 45

סעיף עשרים-ואחד
האחריות החברתית ההדדית כוללת מתן סיוע חומרי או מוראלי לכל נזקק או השתתפות בביצוע חלק מהמשימות [המוטלות עליו]. [כפועל יוצא מכך], על החברים בתנועות ההתנגדות האסלאמית לראות את האינטרסים של ההמונים כאילו היו האינטרסים שלהם[ל]חברי התנועה]. אל להם לחסוך במאמצים כדי לממשה ולשמור עליה, ועליהם למנוע כל מניפולציה לגבי כל דבר המשפיע על עתידם של הדורות הבאים וכל דבר העלול לגרום לנזק לחברה שלהם; [שכן ההמונים הם חלק מהם [מחברי התנועה] וכוחה [של התנועה] נובע מכוחם [של ההמונים] ועתידה [של התנועה] הוא גם עתידם [של ההמונים]. חובה על החברים בתנועות ההתנגדות האסלאמית ליטול חלק בשמחתם של האנשים [כלומר הפלסטינים] ויגונם, לאמץ את דרישות הציבור ואת מה שיֶיָגֵשִׁים [ב]ו- [דעת]ו את האינטרסים שלה [של התנועה] ואת האינטרסים שלהם [של הציבור הפלסטיני]. ביום שבו תשרור רוח כזאת תעמיק האחוה, ויהיו שיתוף- פעולה וחמלה הדדית, תתחזק האחדות, ותתוקנה השורות לנוכח העימות עם האויבים.

הגורמים התומכים באויב

סעיף עשרים-ושניים
האויבים תכננו היטב [את מעשיהם] במשך זמן רב [והצליחו] להשיג מה שעלה בידיהם להשיג, כשהם לוקחים בחשבון את הגורמים המשפיעים על מהלך העניינים. לפיכך, הם פעלו כדי לצבור נכסים חומריים אדירים ורבי-השפעה, שאותם שעבדו לשם הגשמת חלומם. כך, באמצעות כספם הם השתלטו על אמצעי התקשורת הבינלאומית: סוכנויות-הידיעות, העיתונות, בתי ההוצאה לאור, תחנות-השידור וכיוצא בזה. זאת ועוד, באמצעות כספם הם הציתו מהפכות במקומות שונים בעולם כדי להגשים את האינטרס שלהם ולקטוף את הפירות, שהרי הם עמדו מאחורי המהפכה הצרפתית, המהפכה הקומוניסטית ורוב המהפכות שעליהן שמענו ואנו שומעים פה ושם.
באמצעות כספם הם [גם] הקימו ארגונים חשאיים הפרושים במקומות שונים בעולם, וזאת כדי להרוס את החברות [השונות] ולממש את האינטרסים של הציונות. [מדובר בארגונים] כגון "הבונים החופשיים", מועדוני ה"רוטרי", "ליאונס"46, "בני ברית" ואחרים. כולם הם ארגוני ריגול הרסניים, שבאמצעות כספים הצליחו להשתלט על הארצות האימפריאליסטיות ולהמריץ להשתלט על ארצות רבות כדי שיוכלו למצות את אוצרות הטבע שלהן עד תומם ולהפיץ בהן את שחיתותם.47
באשר למלחמות המקומיות והעולמיות, ניתן לדבר על כך בלי לחוש מבוכה. ובכן, הם עמדו מאחורי מלחמת העולם הראשונה, אשר בה הצליחו לחסל את מדינת הח'ליפות האסלאמית [כלומר את האימפריה העות'מאנית], להפיק רווחים חומריים ולשלוט על רבים ממקורות העושר. הם [גם] השיגו את הצהרת בלפור, והקימו את חבר-הלאומים כדי שיוכלו לשלוט בעולם באמצעותם. הם [גם] אלה שעמדו מאחורי מלחמת העולם השנייה, שבה הפיקו רווחים אדירים מסחר בציוד מלחמתי והכשירו את הקרקע להקמת מדינתם. הם הורו על הקמת ארגון האומות המאוחדות ומועצת הביטחון שהחליפו את חבר הלאומים, כדי שיוכלו לשלוט בעולם באמצעותם. אין מלחמה מתנהלת בשום מקום בלי שידיהם תהיינה מאחוריה, [כפי שמצוין בקוראן]: "כל אימת שילבו את אש המלחמה, יכבה אותה. הם חותרים להפיץ בארץ שחיתות, ואולם אללה אינו אוהב את המושחתים". ([סורת] אלמאא'ידה, [פסוק] 64).
שכן, הכוחות האימפריאליסטיים במערב הקפיטליסטי ובמזרח הקומוניסטי תומכים באויב [הציוני] בכל כוחם, מבחינה חומרית ואנושית. [הכוחות האלה] מחליפים תפקידים ביניהם [במתן התמיכה לאויב], וביום שיופיע האסלאם [במלוא עוצמתו] יתאחדו [כל] כוחות הכפירה בהתמודדות עימו, שהרי הכופרים הם עדה אחת48, [כפי שמפיע בקוראן]: "והו המאמינים, אל תקחו לכם ידידי נפש שלא מביניכם, כי לא יחסכו כל מאמץ לחבל בכם. הם שמחים במצוקתכם והשנאה רושפת בפיהם, אך אשר יסתירו בלבם חמור עוד יותר. בזאת ביארנו לכם את האותות, אם תשכילו להבין.". [אל עמראן, [פסוק [118]. [בחלק מהנוסחים מופיע: לא לשווא מסתיים הפסוק בדברי אללה: "ואם תשכילו להבין"].

פרק רביעי: עמדותינו כלפי:

א. התנועות האסלאמיות [האחרות]

סעיף עשרים ושלושה
תנועות ההתנגדות האסלאמית מתייחסת בכבוד ובהערכה לתנועות האסלאמיות האחרות. גם אם היא חלוקה עליהן בנוגע לעמדה או לתפיסה, היא מסכימה עמן לגבי עמדות ותפיסות [מסוימות]. היא מתייחסת אל התנועות הללו, אם הן מפגינות כוונות טובות ונאמנות לאללה, כאל [תנועות] הנכללות בשערי האג'תהאד49 [קרי: אינן סוטות מן הדת המוסלמית], וכל עוד הן מתנהלות בתחומי המעגל האסלאמי שכן לכל מגי'תהד [מלומד דתי מוסלמי המוסמך להוציא פסק הלכה חדשני ועצמאי] יש חלק [במאמץ הנ"ל].
אכן, תנועת ההתנגדות האסלאמית רואה בתנועות הללו פוטנציאל [עשוי] לעמוד] לרשותה, ומבקשת מאללה הדרכה ותבונה לכולם [לכל אנשי התנועות האסלאמיות], שכן היא אינה שוכחת לרגע כי היא נושאת את דגל האחדות ומשקיעה מאמצים רבים להגשמתה, בהתאם לקוראן ולסונה. [ונאמר בקוראן [: "בקשו כולכם מעוז בחבל אשר הושיט אללה ואל תתפלגו, וזכרו את החסד שנטה לכם אללה כאשר קרב את לבותיכם בהיותכם אויבים, והפכתם בחסדו לאחים, וכאשר הייתם על סף תהומה של אש, הצילכם ממנה. כך יבאר לכם אללה את אותותיו למען תיישרו לכת". [[סורת] אל עמראן, [פסוק] 103) [בחלק מהנוסחים כתוב בטעות פסוק 102].

סעיף עשרים וארבעה

ב. התנועות הלאומיות [אל-חרכאת אל-וטניה] בזירה הפלסטינית :

סעיף עשרים וחמשה
תנועת ההתנגדות האסלאמית אוסרת על פגיעה או השמצה של בודדים או קבוצות; למאמין אסור להשמיץ או לקלל, ויש להפריד בין זה לבין נקיטת עמדות או התייחסות או התנגדות. לתנועות ההתנגדות האסלאמיות הוכוח לזהות טעות ולהזהיר מפניה ולעשות לגילוי ולהבהרת האמת בנוגע לסוגייה הנדונה על-ידי [נקיטת] גישה אובייקטיבית, שכן החכמה היא זו שמאמין חותר להשיגה ועליו לאמץ אותה באשר ימצאנה50, [ונאמר הקוראן:] "ואין אללה אוהב את הנושאים קולם בדברי גנאי, אלא אם כן נגרם להם עוול. אללה שומע ויודע. בין אם תעשו טוב בגלוי ובין אם תסתרו או תמחלו על רעה, הנה אללה נצמד וכל יכול". ([סורת] אלנסאא', [פסוקים] 149-148).

[תנועת ההתנגדות האסלאמית] נוהגת בהן בכבוד הדדי, מעריכה את הנסיבות שבהן הן נמצאות ואת הגורמים הסובבים אותן והמשפיעים עליהן, והיא מחזקת את זיקתן כל עוד הן אינן נאמנות למזרח הקומוניסטי או למערב הנוצרי [גם: הצלבני]51. תנועת ההתנגדות האסלאמית מבטיחה לכל המשתייך אליה או מזדהה עמה שהיא תנועה ג'יהאדית מוסרית באשר לאופן ראייתה את החיים, ובהתנהגותה כלפי אחרים. היא מתעבת את האופורטוניזם והיא מאחלת אך טוב לבני האדם, לבודדים או לקבוצות, ואינה שואפת להשיג רווחים חומריים או מוניטין לשמו או לרווחים הנובעים ממנו, [בכתוב בקוראן:] "הכינו כוח לקראתם ככל שתוכלו". ([סורת] אלאנפאל, [פסוק] 60)52. [זאת] לשם קיום החובה [שלה] וכדי לזכות בשביעיות רצונו של אללה, ואין לה שום שאיפה מעבר לכך.
כל הזרמים הלאומיים הפועלים בזירה הפלסטינית למען שחרור פלסטין יכולים להיות בטוחים ש[התנועה] מהווה עבורן סעד והדבר לעולם לא יהיה אחרת באומר ובמעש. [התנועה] מכנסת ואינה מפרקת, נותנת גג ואינה מפוררת, מלכדת ואינה מפלגת, מעריכה כל מילה טובה ומאמץ אמיתי, ומאמצים ברוכים, נמנעת ממחלוקות שוליות, אינה שועה לשמועות ולדברי הבל. הבל; בהיותה מודעת לזכות ההגנה העצמית. כל דבר העומד בניגוד או בסתירה למגמות אלה הינו העלילה שמפיצים האויבים או אלה הסרים למרותם במטרה לזרוע בלבול ופילוג השורות והסחת הדעת לעניינים שוליים, [כנאמר בקוראן: "יהו המאמינים, בבוא אליכם איש חוטא ועימו מידע, בררו את הדבר היטב, פן תפגעו באנשים בשוגג, ואז תתחרטו על מה שעוללם" (סורת] אלחג'ראת, [פסוק] 6).

סעיף עשרים וששה
תנועת ההתנגדות האסלאמית מתייחסת לתנועות האסלאמיות הפלסטיניות - אשר אינן נאמנות למזרח או למערב – בראיה חיובית; עם זאת, אין זה מונע ממנה את הזכות לדון בהתפתחויות החדשות במישור המקומי והבינלאומי ביחס לסוגיה הפלסטינית, דיון ענייני המשקף את מידת הסכמתה או את חילוקי הדעות שיש לה עם האינטרס הלאומי, בהסתמך על התפיסה האסלאמית [שלה].

ג. ארגון השחרור הפלסטיני [אש"ף]53

סעיף עשרים ושבעה
אש"ף היא התנועה המקורבת ביותר לתנועת ההתנגדות האסלאמית והיא מהווה גם אב, גם אח, גם קרוב וגם רע. לפיכך, האם יכול המוסלמי להתעלם מקיומו שלאביו או אחיו או קרובו או חברו? שהרי מולדתנו אחת, אסוננו אחד, גורלנו אחד ואויבנו משותף.
הסיבות שבהן הוקם הארגון [אש"ף] ואווירת הבלבול הרעיוני ששרר בעולם הערבי כתוצאה מהפלישה הרעיונית, שהעולם הערבי היה ועודנו נתון תחת השפעתה מאז תבוסת הנוצרים, ושאותו חזקו האוריינטליזם, המיסיונריות והאימפריאליזם, [ובכן – במצב שכזה] אימץ אש"ף את רעיון המדינה החילונית וכך אנו מתייחסים אליה. אולם תפיסת העולם החילונית מנוגדת לחלוטין לתפיסת העולם הדתית והרי העמדות, ההתנהלות וקבלת ההחלטות מתבססים על תפיסות העולם.
מכאן, חרף הערכתנו לאש"ף ולמה שהוא מסוגל להתפתח- ובלי לזלזל בתפקידו במסגרת המאבק הערבי הישראלי - אין ביכולתנו להחליף את מוסלמיותה של פלסטין בהווה ובעתיד ולאמץ את תפיסת העולם החילונית, שכן האסלאמיות של פלסטין היא חלק מדתו ומ' שמדולל בדתו מפסיד, [כפי שמופיע בקוראן]: "מי ימאס את אברהם מלבד האיש שמילא את לבו סכלות?" ([סורת] אלבקהרה, [פסוק] 130).
אולם, ביום בו יאמץ אש"ף את האסלאם כדרך חיים, אנו נהיה חייליו והנדלק שיצית את האויבים. עד שזה יקרה – ואנו מייחלים לאללה שזה יתרחש בקרוב – "יחסה של תנועת ההתנגדות האסלאמית כלפי אש"ף הוא כיחס הבן לאביו, והאח לאחיו, והקרוב לקרובו: הלא הוא סובל בסבלו כאשר הוא נדבק על-ידי קוץ, מחזק את ידיו בעימות מול האויבים ומאחל לו שילך בדרך הישר [ויפעל] בתבונה."

אחיך [הוא] אחיך [בהיותו מגן שלך והתומך שלך]; לכן מי שאין לו אח [הרי הוא משול לזה] אשר שש אלי קרב ללא נשק [שיגן עליו ויתמוך בו].
דע, בן דודו של האדם – משמש לו ככנף [שנייה: כלומר מגן ותומך]; שהרי האם יוכל הנץ להתעופף אל על רק עם כנף אחת?`54`

ד. המדינות והממשלות הערביות והאסלאמיות :

סעיף עשרים ושמונה
הפלישה הנוצרית [או הצלבנית] היא פלישה מרושעת, אינה בוחלת בשום דרך, עושה שימוש בכל האמצעים הבזוויים להגשמת מטרותיה, ומסתמכת במידה ניכרת על החדירה שלה ובפעולות הריגול שלה על ארגונים חשאיים שנולדו ממנה, כגון "הבונים החופשיים", מועדוני ה"רוטרי", "ליונס", וגופי ריגול דומים להם. כל הארגונים הללו, החשאיים והגלויים, פועלים לטובת הציונות ובאכוונתה. מטרתם היא למוטט חברות, להשחית את המידות, לקעקע בריתות, לדרדר את המוסר ולחסל את האסלאם. הם אלו שעומדים מאחורי הסחר בסמים ובמשקאות החריפים לסוגיהם, על מנת [שבאמצעותם] יקל עליהם להשתלט [על העולם] ולהתפשט [מבחינה טריטוריאלית].

לפיכך, המדינות הערביות הגובלות בישראל נדרשות לפתוח את גבולותיהן בפני לוחמי הג'יהאד [מג'אהדין] מקרב בני העמים הערביים והמוסלמים, על מנת שימלאו את תפקידם ויצרפו את מאמציהם למאמצי אחיהם המוסלמים בפלסטין.

באשר למדינות הערביות המוסלמיות האחרות, הן נדרשות להקל על תנועתם של המג'אהדין היוצאים מקרבן ובאים אליהן, וזה אך המעט שבכוחן [שבכוחן לעשות].

כאן איננו שוכחים להזכיר לכל מוסלמי, שכאשר כבשו היהודים את ירושלים הקדושה (אלקדס אלשריף במקור) בשנת 1967 ועמדו בשערי מסגד אלאקצא הקדוש הם הכריזו [בקור רום]: מחמד מת והותיר [אחריו רק] בנות.
אכן, ישראל על יהדותה ויהודיה קוראת תיגר על האסלאם והמוסלמים "ואך אנו [המוסלמים] נזיר שינה מעיניהם של הפחדנים"55.

ה. ההתאגדוויות הלאומיות והדתיות, המוסדות והמשכילים והעולם הערבי האסלאמי:

סעיף עשרים ותשעה
תנועת ההתנגדות האסלאמית מצפה שההתאגדויות הללו יעמדו לצדה ויתמכו בה ברבדים השונים, יאמצו את עמדותיה, ייתמכו בפעילותה והתנהלותה, ויפעלו להשגת תמיכה עבורה, כך שהעמים המוסלמים יעניקו לה בסיס וגיבוי ועומק אסטרטגי בכל המישורים המוניים והחומריים, ההסברתיים, הזמניים והמקומיים, במה שנוגע לעריכת כנסים, הוצאה לאור של פרסומים ייעודיים[קרי:מגמתיים] וטיפוח המודעות [אינדוקטרינציה] בקרב ההמונים (תועית אלגיאמאהיר) ביחס לסוגייה הפלסטינית ומה שעומד בפניה, המדימות הנרדפות נגדה, וכן על-ידי גיוס העמים המוסלמים מבחינה רעיונית, תרבותית וחינוכית. כך הם ימלאו את תפקידם במערכת השחרור המכרעת כפי שתרמו את חלקם [בעבר] לתבוסת הצלבנים והמונגולים והצילו את הציביליזציה האנושית, שכן אין הדבר קשה עבור אללה [להגשימו, כפי שנכתב בקוראן:] "יאלה כתב, הן אני אגבר, אני ושליחי; אללה חזק ואדיר." [[סורת] אלמג'אדלה, [פסוק] 21).

סעיף שלושם
הסופרים והמשכילים, אנשי התקשורת, הדרשנים ואנשי החינוך ויתר המגורים השונים בעולם הערבי והמוסלמי – כולם נקראים למלא את תפקידם, ולמלא את חובתם נוכח הפלישה הציונית המרושעת, וחדירתה לרוב המדינות ושליטתה החומרית והתקשורתית, וכל מה שמתחייב מכך ברוב מדינות העולם.
שכן הג'יהאד אינו מתמצה רק בנשיאת נשק ובמאבק באויבים, פנים אל פנים; גם מילה טובה ומאמר טוב, ספר מועיל ותמיכה וסיוע - אם הכוונות הינן טהורות על מנת שהנס המנוף אל על יהיה זה של אללה-כל אלה נחשבים גם-כן ג'יהאד למען אללה.
מי שהכין [לקרב] לוחם [ע'אזי] למען אללה, הרי הוא [נחשב כמי ש][נלחם [בקרב], ומי שנשאר מאחור [כדי לטפל] במשפחתו של לוחם שכזה, [הרי הוא גם כמי ש] נלחם [בעצמו] (סיפרו זאת אלבח'ארי, מסלם, אבו דאוד ותרמדי').

ו. בני הדתות האחרות

תנועת החמאס [היא] תנועה הומאנית

סעיף שלושם ואחד
תנועת ההתנגדות האסלאמית היא תנועה הומאנית המכבדת את זכויות האדם ומחויבת לסובלנות של האסלאם כלפי בני הדתות האחרות. היא אינה עויינת להם אלא במידה שהם עויינים אותה או את מי שעומד בדרכה כדי להפריע לה ולשים לאל את מאמציה. לפיכך מאמינני שלוש הדתות: האסלאם, הנצרות והיהדות, יכולים לחיות זה במחיצת זה בחסות האסלאם בביטחון מלא. ואכן רק בחסות האסלאם יתקיים הביטחון המלא . ואכן, ההיסטוריה הרחוקה והקרובה הם העדות הטובה ביותר לכך. לכן, מאמיני הדתות האחרות נקראים להפסיק להיאבק באסלאם במה שנוגע לריבונות על אזור זה, שכן ביום בו הם הדבר יושב, הם יהפכו להיות שליטים, אזי הם ישלטו רק באמצעות הרג, עינוי וגירוש, שהרי הם ימצאו עצמם מצויירים אלה את צעדי אלה, מה גם שלא לדבר על מאמיני הדתות האחרות; ואכן העבר וההווה מלאים בדוגמאות המוכיחות זאת, [כפי שמופיע בקוראן בקשר ליהודים :] "ואין הם פורצים כאש אחד להילחם בכם, אלא רק בתוככי קריות בצורות או מעבר לחוֹמוֹת, ואוּלם קיימת עויינות בינם לבין עצמם. הם נראים לך מלוכדים, אך לבוּתיהם מפוּלגים, כי הם עם אשר לא ישכיל להבין. [סורת] אלחשר, [פסוק] 14).
אכן האסלאם מעניק לכל בעל זכות את זכותו, ומונע פגיעה בזכויותיהם של האחרים. לעוּמת זאת, מעללי הציונים הנאצים נגד עמנו לא יאריכו את תקופת הפלשה שלהם ; שכן, שלטון העושק [ישרוד] באופן זמני, בעוד אשר שלטון האמת [יימשך] עד בוא יום הדין, [כפי שמצויין בקוראן]: "אין אלה אוסר עליכם לכבד ולעשות צדק עם אלה אשר לא יילחמו בכם בגין הדת שלכם ולא יגרשוּכם ממקוֹמוֹת מגוּריכם, שכן אלה אוהב את העושים צדק". [סורת] אלממתוחנה, [פסוק] 8).

ז. הניסיון לבודד את העם הפלסטיני:

סעיף שלושים ושניים
הציונוּת העולמית, וכוחות האימפריאליזם מנסים בפיקחות ועל-ידי תכנוּן מדוקדק להוציא את מדינות ערב בזו אחר זו ממעגל הסכסוך עם הציונוּת, על מנת שבסוֹפוֹ של דבר יבוּדד העם הפלסטיני.
[הגורמים הנ"ל] כבר הוציאו את מצרים ממעגל הסכסוך במידה משמעותית באמצעות הסכם קמפ דיוויד הבוגדני, והם מנסים לגרור מדינות נוספות להסכמים דומים, כך שיצאו אף הן אל מחוץ למעגל הסכסוך.
תנועות ההתנגדות האסלאמית קוראות [איפוא] לעמים הערבים והמוסלמים לפעול ברצינות ובשקדנות על מנת לסכל את התכנית [או המזימה] האימתנית הזו ולעורר בציבור את המודעות לסכנה שביציאה ממעגל הסכסוך עם הציונוּת, שהרי היום זו פלסטין ומחר הבל ארץ אחר. או חבלי ארצות אחרים. שכן, לתכנית הציונוּת אין גבוּלוֹת; לאחר פלסטין הם [הציונים] שואפים להתרחב לנילוס ולפרת, לאחר שישלימו את "בליעת" האזור שאליו יגיעו, ישׂאפו להתרוחבות נוספת [אחרת] ועוד ועוד. תוכניתם [או: מזימתם, כלוּלה] ב"פרוטוקולים של זקני ציון" וההווה שלהם משמש כעדוּת התומכת ביותר למה שאנו טוענים. שכן, היציאה ממעגל הסכסוך עם הציונים [נחשבת] לבגידה-רבתי, וקלה [הרוּבצת] על מבצעיה, [כפי שמצויין בקוראן]: "כל הנסוג אחור מפניהם [מפני הכוּפרים] ביום ההוא – זולת אם יפנה לאחור למען ישוב הלוחמים – יינח יטזזז עזנוו של .אלנאפאל, [פסוק] 16).
המשאבים על מנת לעמוד בפני לא כאן יאבדו לאומיים, יגורשו הערכים הדתיים ייהרסו. לכן שואז ייתן את הדין בפני [אללה] כפי שנאמר בקוראן: יכל טוז, ולז כמופקל גדזיד, יחדה בו [אללה], וכל העושה דע, ולז כמושקל גדזיד, יזווכח בתוצאות מעשיו בעולם הבא',, ([סורת] אלוזזלה, [פסוקים] 8-7).
במה שנוגע למעגל הסכסוך עם הציונות העולמית, רואה עצמה תנועת ההתנגדות האסלאמית כאחד החזזזות או צדד [מכריע] בדדן[לניצחון]. היא מצרפת את מאמציה למאמציהם של כל מי שפעל בזירה הפלסטינית, והיא [מצפה] לכך שיינקטו צעדים נוספים בדרך של העולם הערבי והאסלאמיי; שכן היא [זו] העדובה [ביותר] לשלב הבא [של הסכסוך] עם היהודים – סוחרי המלחמות, [כפי שנאמר בקוראן]: ״ויזרענו איבה ושינאה ביניהם עד יום תחיית המתים. כל אימת שילבו את אש המלחמה, יכבנה אללה. הם מבקשים למלא את הארץ בשחיתות, ואולם אללה אינו אוהב את המשחיתים״. ([סורת] אלמאאידה, [פסוק] 64).

סעיף שלושים ושלושה
תנועת ההתנגדות האסלאמית מתבססת על התפיסות הכלליות הללו ,המתואמות והעולות בקנה אחד עם חוקי היקום. כמו כן, היא שטה בנהר הגדול [כשמדובר] בעימות מול האויבים וקיום מלחמות קודש מתוך הגנה על האדם המוסלמי, התרבות המוסלמית, והמקומות המקודשים למוסלמים, בראשם מסגד אלאקצא המבורך. כל זאת על מנת להמריץ את העמים הערבים והמוסלמים, ממשלותיהם והתאגדויות העממיות והרשמיות, לנהוג ביראת שמיים כלפי אללה בעת התייחסותם והתנהלותם כלפי תנועת ההתנגדות האסלאמית, ושהם ישמשו, על-פי רצון אללה, סעד וגיבוי ויושיטו לה עזרה וסיוע שוב ושוב, עד שיכונו שלטון אללה. באופן זה, השורות מתלכדנה ולחומרי הג'יהאד [מג'יהאדון] יתאחדו וכולם יצאו מכל מקום בעולם האסלאמי מתוך היענות לקריאה ל[מילוי] החובה, בהשמיעם שוב ושוב את הקריאה לצאת לג'יהאד - קריאה שתפלח את לב השמים, וקולה יהדהד עד להשלמת השחרור. כך, הכובשים יובסו ויתנגשם ניצחון אלה, [כפי שנאמר בקוראן:] "אללה אכן ישיט עזרה לכל החש בעזרתו. הן אללה חזק ואדיר". ([סורת] אלחג', [פסוק] 40).

פרק חמישי: ההוכחה ההיסטורית בעימות מול האויבים לאורך ההיסטוריה

סעיף שלושים וארבעה
פלסטין היא לב ליבו של כדור הארץ, מפגש היבשות, מקום משיכה לחמדנים משחר ההיסטוריה. הנביא, תפילות אללה עליו וברכתו לשלום, ציין זאת בחדית' הנאצל שלו שבו קרא לחברו המכובד, מועאדי בן ג'בל: "מועאדי, אללה יאפשר לכם לכבוש את אלשאם [סוריה, לבנון, ירדן וארץ ישראל] לאחר מותי, מאלערייש ועד הפרת, אנשיה ונשיה ושפחותיה שישהו בה כוח מגן בפני האויב [מראבטון] עד יום הדין. מי מכם שיבחר [לגור] באחד מחופיה של אלשאם או בירושלים (בית אלקדס), יהיה שרוי במצב של ג'האד עד יום תחיית המתים".
לא אחת חמדו החמדנים את פלסטין והרסו אותה באמצעות גייסות לשם הגשמת חמדנותם. כך פשטו עליה גייסות הצלבנים בשם אמונתם והניפו עליה את הצלב שלהם. הם הצליחו להביס את המוסלמים תבוסה למשך תקופה לא קצרה והמוסלמים לא הצליחו לכבושה בחזרה אלא לאחר שהתאספו תחת דגל דתם. ואז הם קמו כאיש אחד, ו[עקבות קריאת הקרב המוסלמית]"אללה אכבר!", יצאו להילחם כלוחמי ג'האד [מג'אהדין] בפיקודו של צלאח אלדין אלאיוב'י במשך כשני עשורים, ונחלו ניצחון ברור. הצלבנים הובסו ופלסטין שוחזרה, [כפי שנאמר בקוראן:] "יאמר לכופרים, [אתם] עוד תובסו ותיאספו אל הגיהינום. מה נורא הוא יצוע האש". ([סורת] אל עמראן, [פסוק] 12).
זוהי הדרך היחידה לשחרור [את פלסטין]. אין כל ספק באשר לעדותה הנכונה של ההיסטוריה. זהו אחד מחוקי היקום ואחד מכללי ההוויה, שכן לא יגבר על הברזל אלא הברזל, ואי-אפשר לגבור על האמונה הבטלה המזויפת שלהם [של הכופרים], אלא על-ידי האמונה האסלאמית האמיתית. רק אמונה תוכל להילחם באמונה, ובחשבון אחרון הניצחון יהיה לצדק, והצדק הוא זה אשר ידו תהיה על העליונה,

[כפי שנאמר בקוראן:] "כבר נתנו את דברותנו לעבדינו השליחים, כי הם אלה אשר ינצחו, כי גדודינו הם אשר יגברו". [סורת] אלצאפאאֶת, [פסוקים] -173 .(171

סעיף שלושים וחמישה
תנועות ההתנגדות האסלאמית מתייחסות ברצינות לתבוסת הצלבנים בידי צלאח אלדין אלֺאיובי וחילֺוץ פלסטין מידיהם, כמו גם למפלתם של המונגולים בֶּעִין גֶ'אלֺות [עין חרוד], ששבר כוחם בידי קֺטֺז ואלטֺיאהר בֺּיבֶּרְס 57, שהצילו את העולם הערבי [כך!] מהפלישה הטטארית שהמיטה חורבן על כל ביטויי התרבות האנושית. מכל אלה היא לומדת ומפיקה לקחים. שכן לפשיטה הציונית הנוכחית קדמו פשיטות צלבניות מן המערב ואחרות טטאריות מהמזרח. כשם שעמדו המוסלמים בפני הפשיטות הללו ותכננו תוכניות להילחם בהן [וגם] הביסו אותן, כך יש ביכולתם להתייצב בפני הפלישה הציונית ולהביסה. אין הדבר קשה עבורם אלא, אם הכוונות תהיינה טהורות והנחישות כנה, ואם יפיקו המוסלמים לקח מניסיונות העבר, יתנערו מהשפעות הפלישה הרעיונית, וינהגו כמנהג אבות אבותיהם. 58

סוף דבר

תנועות ההתנגדות האסלאמית [מורכבת] מחיילים

סעיף שלושים ושישה
תוך שהיא מסללת לה את דרכה, שבה תנועת ההתנגדות האסלאמית ומדגישה בפני כל בני עמנו, ובפני העמים הערביים והאסלאמיים, שאין היא מבקשת תחילה לעצמה, רווח חומרי או מעמד חברתי. היא אינה מופנית נגד איש מבני עמנו כדי להתחרות בו ואינה חותרת לתפוס את מקומו; בשום אופן לא. היא כלל וכלל לא תהיה נגד איש מהמוסלמים או אלה הרוצים בשלומה מקרב הלא-מוסלמים, כאן ב"שטחים"] ובכל מקום אחר. היא תשמש אך ורק משען לכל הקבוצות והארגונים הפועלים נגד האויב הציוני ועושי-דברו.
תנועות ההתנגדות האסלאמית רואה באסלאם דרך חיים. האסלאם הוא תפיסת עולמה ובו היא דוגלת. מי שרואה באסלאם דרך חיים, בין אם כאן או שם, בין שמדובר בארגון, קבוצה, מדינה או כל גוף אחר- תנועות ההתנגדות האסלאמית היא בבחינת חיילין, ותו לא. אנו מבקשים מאללה שיניחנו [בדרך הישר], "שימנו מופת לאחרים וישפטו בינינו ובין עמנו בצדק, [כפי שנאמר בקוראן]: "ריבוננו, הכרע [בדין] בינינו לבין בני עמנו באמצעות הצדק, כי הרי אתה הטוב שבמכריעים [בדין]". ([סורת] אל-אעראף, [פסוק] 89).

תפילתנו האחרונה [היא] : השבח לאללה, ריבון העולמים.
59