מיוון העתיקה ועד למעמקי ים סרגסו – 2,000 שנה של תעלומה ביולוגית שרק לאחרונה מתחילה להיפתר. הדג שלא אוכל, לא גדל בנהר, ונודד אלפי קילומטרים רק כדי למות.
"הצלופחים נוצרים באופן ספונטני מן הבוץ שבנהר" — אריסטו, 350 לפנה"ס.
אריסטו ניתח צלופחים וגילה שני דברים: כולם נראו בוגרים, ולאף אחד לא היו איברי רבייה. הוא הסיק שהם נוצרים מהבוץ בלי צורך בהורים.
התפיסה הזו החזיקה מעמד עד העת החדשה. ב-1876, זיגמונד פרויד הצעיר בילה שבועות בטריאסטה בניתוח מאות צלופחים בחיפוש אחר אשכים – ונכשל כישלון חרוץ.
הצלופח הוא יצור "סמי-פארוס" (Semelparous) – הוא מתרבה פעם אחת בלבד בסוף חייו ומת. כל עוד הוא בנהרות, איברי הרבייה שלו נשארים במצב עוברי בלתי נראה.
רק בשנת 1776 גילה קרלו מונדיני לראשונה אברי רבייה בצלופח, אבל התעלומה נמשכה.
מסע של שינוי צורה קיצוני דרך האוקיינוס האטלנטי.
מחזור החיים המלא של הצלופח האירופי — מים סרגסו ועד לנהרות אירופה
זחלים שקופים כמו עלי זכוכית. תמונה: מכון המחקר לדיג של מחוז מיה, יפן.
הצלופח בשלב ה-Glass Eel. תמונה: Guy Verreault.
בוקעים בים סרגסו (במרחק 5,000-7,000 ק"מ מאירופה). נראים כמו עלים שקופים. במשך שנים חשבו שמדובר במין דג שונה בשם Leptocephalus brevirostris עד שנת 1893.
לאחר שנה-שנתיים של היסחפות בזרם הגולף, הם מגיעים לחופי אירופה כצינורות שקופים. הם מפתחים פיגמנטציה ומשנים את המערכות הפנימיות כדי לסבול מים מתוקים.
זהו השלב העיקרי (גברים: 6-12 שנים, נשים: 9-20 שנים). הם אוכלים חרקים, סרטנים ודגים. איברי הרבייה אינם קיימים או אטומים לחלוטין.
שינוי קיצוני: העיניים גדלות באופן דרמטי (להתאמה לחושך), הגוף מקבל גוון כסוף, ומערכת העיכול מתחילה להתנוון. הצלופח נועל את קיבתו לנצח.
הצלופח הכסוף שוחה 6,000 ק"מ בחזרה לים סרגסו מבלי לאכול. הוא משתמש רק במאגרי השומן שלו (67% מהם הולכים לרבייה). ברגע ההטלה — הם מתים.
איך דג בודד מוצא נקודה בלב ים ממרחק אלפי קילומטרים?
צלופחים משתמשים בניווט מגנטי (Magnetoreception). יש להם מולקולות מגנטיט בראש המאפשרות להם לחוש את עוצמת וזווית השדה המגנטי של כדור הארץ.
בנוסף, יש להם חוש ריח פנומנלי שמאפשר להם "להריח" זרמי מים ספציפיים.
כיוון שגלי רדיו לא חודרים מים, מצמידים לצלופח משדר אוגר נתונים. כעבור חצי שנה, המשדר מתנתק, צף למעלה ("Pop-up") ומשדר ללוויין את המסלול, העומק והטמפרטורה.
תגלית 2022: חוקרים עקבו אחרי צלופחים בודדים והוכיחו שהם אכן מגיעים ליעדם בים סרגסו.
למה אי אפשר לייצר צלופחים במעבדה באופן מסחרי?
צלופח במיכל לא יגיע לבגרות מינית לעולם בלי עזרה. רק הזרקה של קוקטייל הורמונים (כמו GnRH) מאפשרת הטלת ביצים, אך האיכות נמוכה.
הזחלים (לפטוצפלוס) אוכלים בטבע "שלג ימי" – שיירים עדינים. ביפן הצליחו להאכיל אותם ב"ממרח" מביצי כרישים, אך זה יקר מדי לגידול המוני.
לא כל מה שנראה כמו נחש הוא הצלופח של אריסטו.
שאלה שעושה סדר בבלגן הזואולוגי: האם מדובר פה על כל הצלופחים או על סוג מסוים? התשובה היא שמדובר במשפחה ספציפית מאוד שנקראת "צלופחיים" (Anguillidae), ובמיוחד בצלופח האירופי.
המשפחה הזו כוללת כ-19 מינים קטדרומיים (חיים במתוקים, מתרבים במלוחים):
| מאפיין | צלופח אירופי | מורנה | צלופח חשמלי |
|---|---|---|---|
| סביבת מחיה | נהרות (בגרות) ואוקיינוס | ים בלבד (ריפים) | מים מתוקים בלבד |
| יעד רבייה | ים סרגסו (אלפי ק"מ) | מקומי בים | מקומי בנהר |
| תעלומת אריסטו | כן! (שינוי פיזיולוגי) | לא | לא |
| איברי רבייה | רק בסוף המסע | קיימים תמיד | קיימים תמיד |
על סימני טהרה וסכנת הכחדה.
לצלופח אירופי יש קשקשים זעירים, תת-עוריים, המכוסים ריר. בשלב ה"כסוף" הם בולטים יותר. הגמרא בעבודה זרה (לט:) קובעת: "אין לו עכשיו ועתיד לגדל — מותר".
עם זאת, פוסקי זמננו נרתעים מלהתיר דבר שבו איסור שנים רבות.
מכיוון שלא ניתן להרבותם בשבי, כל תעשיית הצלופחים מבוססת על ציד "צלופחי זכוכית" בטבע. הדיג-יתר הביא את המין לסף הכחדה חמור.
הצלופח הוא תזכורת לכך שלמרות הלוויינים, לטבע עדיין יש סודות שחבויים מאות מטרים מתחת לפני הים.